ילדי המכשפה – פרק 11

*נקודת מבט ליאם*
הרגשתי שזה ממש לא בסדר שאני נותן ללילי ללכת לבד ביער. אבל היא הבטיחה שהיא תיזהר ותחזור מהר. חצי שעה. שעה. לילי עדיין לא חזרה. כשחשבתי על ללכת לחפש אותה שמעתי צרחה מקפיאת דם.
לילי.
התחלתי לרוץ. אחרי כמה מטרים ראיתי את לילי שוכבת על הרצפה ואישה רוכנת מעליה וחונקת אותה. בלי לעצור רצתי ונתקעתי באישה. האישה עפה מלילי ונחתה על הרצפה והתעלפה. הושטתי לילי יד.
״את בסדר? היא פגעה בך?״ שאלתי, אבל לילי רק בהתה באישה בהלם.
״מה קרה לילי? מי זאת?״ שאלתי שוב אבל לילי התקרבה לאישה ששכבה עם הגב אלינו.
״מי זאת?״ שאלתי. לילי הפכה את האישה שתיהיה עם הפנים אלינו ואז הבנתי מה הדהים כל כך את לילי.
זאת הייתה אמא שלה, אנה.
לילי… מה קורה כאן?״ שאלתי לילי הסתובבה אלי וראיתי שהיא בוכה.
״אני לא יודעת. ראיתי אותה מסתובבת ביער וקוראת לי ואז כשהתקרבתי העיניים שלה ניהיו אדומות והיא חנקה אותי״ אמרה לילי. חיבקתי אותה.
״די, את בסדר. בואי נחזיר אותה הבייתה״ אמרתי.
״אבל ג׳רמי השתלט עליה״ אמרה.
״אל תדאגי״ חייכתי וניגשתי לאנה. הצמדתי שלוש אצבעות לפה שלה ומילמלתי לחש. כדור אור אדום יצא מהפה שלה. לקחתי את אחד החיצים של לילי שהבאתי איתח ודקרתי את הכדור. הוא התפוגג לאבק.
״עכשיו אפשר להחזיר אותה״ חייכתי. לילי חייכה חזרה. ביחד הצלחנו לשלוח את אנה בקסם חזרה הביתה. אחר כך חזרנו למחנה.
״תקשיב, אמא שלי הייתה פה והיא יכולה לחזור. אנחנו צריכים לעבור למקום אחר״ אמרה לילי פתאום.
״צודקת. בואי״ אמרתי והתחלנו לקפל את כל המחנה. עברנו ליער אחר והקמנו מחדש את המחנה.
״זה היה חתיכת יום ארוך״ אמרתי ולילי הנהנה.
״לילה טוב ליאם״ אמרה לילי ועצמה עיניים.
״לילה טוב לילי״ עניתי ועצמתי עיניים גם. אחרי חצי דקה שנינו כבר היינו שקועים בשינה עמוקה.

*נקודת מבט לילי*
קמתי בבוקר והתמתחתי. הסתכלתי על ליאם שישן לידי. הוא נראה ממש חמוד שהוא ישן, רגוע כרילו אין שם דאגות בעולם. אבל כשהסתכלתי מסביב כדי לראות לאיזה יער הגענו הפעם נזכרתי שיש הרבה דאגות בעולם, והרשימה שלי, שנראה לי שיותר ארוכה משל שאר האנשים רק גדלה כשראיתי מה הולך מסביבנו.
״ליאם, ליאם תקום״ ניערתי קצת את ליאם כדי שהוא יתעורר אבל הוא רק מילמל משהו על זאבים והסתובב לצד השני. זאבים. בכל סיטואציה אחרת הייתי צוחקת אבל לא עכשיו.
״ליאם! תקום!״ צעקתי וניערתי אותו.
״הזאבים! לא! מה?? אהה… את לא מבינה, חלמתי על זאבים ו…״ התעורר ליאם בצעקות. קולו גווע כשהוא קלט מה קורה סביבנו.
״חלמת על זאבים מה?״ שאלתי בציניות.
״זה כבר ממש לא מצחיק״ אמר ליאם והוא צדק, היינו מוקפים בלהקת זאבים.