ילדי המכשפה – פרק 13

*נקודת מבט ליאם*
אני ומאמא סו הכנו ארוחת בוקר כשלילי ירדה למטה מהחדר שינה.
"בוקר טוב" היא אמרה והתיישבה ליד השולחן.
"בוקר טוב" אמרנו אני ומאמא סו. לקחתי את החביתות שמאמא סו הכינה והבאתי לשולחן. הסתכלתי על לילי. היא הייתה קצת חיוורת אז הבנתי שהיא חלמה את אותו חלום כמוני. אחרי ארוחת הבוקר יצאתי עם לילי החוצה.
"את יודעת, אנחנו חייבים לברוח גם מכאן לפני שג'רמי יהרוג גם את מאמא סו" אמרתי לה.
"ידעתי שתגיד את זה. זה די עצוב אבל זה נכון" אמרה.
"בואי נלך להגיד לה שאנחנו עוזבים" אמרתי לילי ונכנסתי לבית.
"אממ… מאמא סו? אני יכול לדבר איתך שניה?" שאלתי.
"בטח! מה ליאם להגיד למאמא סו?" אמרה מאמא סו.
"אני ולילי צריכים ללכת. תודה רבה על הכל אבל אנחנו באמת חייבים לעזוב" אמרתי. מאמא סו נהייתה כל-כך עצובה שכמעט התחרטתי על מה שאמרתי.
"למה לעזוב? מאמא סו לא רוצה לילי וליאם לעזוב" אמרה מאמא סו.
"אני יודע, גם אנחנו לא רוצים לעזוב אבל אנחנו חייבים" אמרתי לה. בינתיים לילי נכנסה הביתה.
"אני מצטערת מאמא סו. אנחנו חייבים" אמרה בלחש. מאמא סו הנהנה.
"זה בסדר. מאמא סו מבינה, לילי וליאם לחזור הביתה" אמרה. ממש לא רציתי לשקר לה אבל בכל זאת אמרתי.
"כן, אנחנו חוזרים הביתה" חייכתי. מאמא סו חייכה חיוך קטן.
"אבל לפני לילי וןליאם לעזוב, עוד לילה אחד עם מאמא סו?" שאלה מאמא סו בתקווה.
"כן, נשאר פה ללילה ומחר בבוקר נעזוב" אמרתי. מאמא סו קפצה משמחה.
"יופי! מאמא סו ללכת להכין אוכל מיוחד" אמרה מאמא סו, לקחה סל שהיה מונח ליד הדלת ויצאה החוצה.
"אתה יודע, אני די אתגעגע אליה אחרי שנלך" אמרה לי לילי.
"גם אני" אמרתי.
"אבל אני הכי אתגעגע למבטא שלה" אמרה לילי וצחקה קצת.
"זה אחד הדברים שמייחדים אותה" אמרתי. אחרי כמה זמן מאמא סו חזרה והכינה לנו ארוחה ענקית. כשסיימנו לאכול עלינו למיטות. אני לא יודע מה אם לילי אבל אני נרדמתי בשניות…

-בבוקר-
הלילה לא חלמתי שום דבר וזה היה די מלחיץ. ירדתי מהמיטה וחיפשתי את לילי. היא עדיין ישנה אז ירדתי למטבח. כשהגעתי למדרגה האחרונה ראיתי מה קרה למטה ועמדתי להקיא מרוב זעזוע.
מאמא סו שכבה על הרצפה, מלא בדם.
מתה.