יללת הזאבים-הקדמה

ניקול כמעט נירדמה בפעם החמישית. ׳הנסיעה הזאת כול כך משעממת ׳,חשבה ,׳הייתי צריכה להביא לי ספר או משהו׳ .
פתאום האוטובוס נעצר בטלטלה וברמקולים הודיעו שנגמר הדלק באוטובוס .
׳נו באמת׳חשבה ,ויצאה מהאוטובוס .
הם עצרו בקרחת יער קטנטנה עם עצי אורן גבוהים מסביבה .המדריכות החלו לצעוק הוראות אבל היא לא הקשיבה ,היא בהתה בזוג עיינים מוזרות בצבעי זהב וכחול בקו העצים .כשכבר בחרה להתעלם ולחזור לקבוצה, העיינים זזו ומתוך החשכה הופיעו חמישה זאבים גדולים במבנה חץ .כשאחד הזאבים,זאב עם פרווה בצבע זהב התקדם כמה צעדים ניקול הניחה שהוא ראש הלהקה (היא הייתה אובססיבית לגבי זאבים וחיפשה כול מה שיכלה למצוא עליהם ועל מבנה הלהקות שלהם).
הוא התקרב אליה וריחרח אותה .כול החושים שלה זעקו לברוח ,אבל היא לא יכלה ,היא הייתה מוקסמת .כשהוא זז בשמש הפרווה שלו בהקה בצבעי זהב ושנהב .עייניו היו כמו כמו מערבולת של זהב ,כחול ושחור .בזמן שבהתה בו שמעה קול בראשה : ״בואי איתנו ,את חלק מאיתנו ״.
׳מה ? ,חשבה ,אני חלק מהם ?!׳.