יצורים- פרק כפול חגיגי- 16+17 מיוחד

יצורים – פרק 16 – ראש העיר תומס

"חייבים למצוא את הנשק הסודי!"
"תסתכל במפה, אולי יש את הסמל של העיר."
…………………………………………………….
היצור צרח והתנפל על ספלון סקי ועל רומי. "איפה ג'רה, איפה ארטמיס? למה הם לא עוזרים לנו?!"
"אני אמרתי לך שאנחנו מתחילים להתפרק!"
"אנחנו חייבים לעצור את זה!"
"הלוואי והייתה דרך קלה ונוחה פשוט להפסיק את זה!"
היצור הסתכל על ג'ונתן וחבורו בעיניו האדומות, הבולטות והמסוכנות!"
"סביאר!" צרחה אליסון והתקרבה אליו, הוא חיבק אותה והגן עליה, הוא כרך את זרועותיו והגן עליה מפני היצור הגדול והמרושע, "המפלצת תבוא אלינו!"
"אני מפקפק בזה שהיא תבוא אלינו?"
המפלצת התחילה להרוס את המגדל, ראש העיר והממשלה, שוטרים, שומרים, אנשי צבא, שרים, מפקדים, כולם התאספו סביבה והתחילו לתקוף אותה. "מהו הנשק הסודי?!" צרח ג'ונתן.
"תזוז משם, נער טיפש, אתה לא יכול להתמודד מול המפלצת הגדולה והנוראה!"
"אני כן יכול!" אמר ג'ונתן, ראש העיר צחק והחליק את שיערו שקיבל גוון אפרפר.
"למה מי אתה חושב שאתה? גיבור מיוחד? אביר אמיץ שרוצה להציל נסיכה יפת תואר?!"
"ומי אתם?"
"אנחנו אלו שדואגים לביטחון התושבים, לשלווה, לשלום…"
"אליסון, תסבירי לו" אמר ג'ונתן, הביטחון העצמי שלו ירד ודמעה אחת זלגה על לחיו, כשראש העיר והממשלה של לייקטרוביל סיטי, דיבר אליו בצורה כזאת.
"בעוד כמה יצורים אתה צריך לנקום?" לחשה אליסון מאחורי ג'ונתן.
"מה אתם מלחששים שם?" שאל ראש העיר של לייקטרוביל סיטי ושלף את חרבו החדה והכסופה, ניצוצותיה זהרו והבריקו וראש העיר אחז בה, נשם נשימה עמוקה ולא ידע למי להתקרב עם החרב, לג'ונתן או למפלצת הגדולה, הוא ידע שאם הוא ילך לג'ונתן הוא יבזבז זמן ובזמן הזה, המפלצת תעבור ותתקוף את כל תושבי העיר, אבל הוא חשב שאם הוא יפגע במפלצת, ג'ונתן יתכנן תוכניות מאחורי גבוה וישאיר אותו אזוק לקיר בטון והוא בעצם יקח את שלטונו וינהיג את לייקטרוביל סיטי.
ג'ונתן נסוג לאחור ואז הוא שלף את אקדחו וכיוון אותו אל ראש העיר, לפתע הוא שמע צחוק מאחור והרגיש נגיעה בכתף, הוא הביט לאחור וראה איש עם שפם שחור מכוון אליו אקדח שחור וגדול.
"ספלון סקי…" מילמל ג'ונתן, "תברח עם רומי ואל תחזור לכאן!"
"עצרו אותם!" צרח תומס, ראש העיר והממשלה של לייקטרוביל סיטי.
"רוצו!" צרח ג'ונתן, תומס התכוון להתנפל על ג'ונתן ולשסף את גרונו, אבל ג'ונתן התחמק, התגלגל.
ואז ג'ונתן נפל על גבעה קטנה וירוקה, תומס עלה עליה ודקר אותו בחרבו החדה והגדולה.
"לא!" צרחה רומי, ספלון סקי רץ להגן עליה, ראש העיר, הניף את חרבו וכתם של דם כיסה את חולצתו הזהובה והמפוספסת של ג'ונתן, לפתע, קאנופי הופיעה וצלליתו הופיעה על שיח קטן וירקרק, ג'ונתן ניסה לדחוף את תומס בכל כוחותיו, ואז בשארית כוחותיו הוא זחל אל אליסון.
"עוד כמה שניות אתה תמות, הוא תקע לך חרב בבטן!"
"אז מה עושים?! מה עושים?!" צרח ג'ונתן.
"תירגע!" אמרה אליסון, "תנשום עמוק."
"אני לא יכול לנשום עמוק" אמר ג'ונתן, "אני רק נלחץ, זה כואב ושורף, אני לא רוצה להסתכל על החולצה שלי…"
"צריך לקרוא לרופא מקצועי!" צרח קאנופי.
"רגע, הרופאים מסתובבים ברחובות, אז אולי יעבור רופא אחד, נפגוש אותו ונגיד לו שיעזור לג'ונתן ויטפל בו."
"זה לא כל כך פשוט" אמר ג'ונתן, מתנשם בכבדות.

יצורים – פרק 17 – כישוף
"אני מנהל את העיר הזאת ואת כל החדרים הגדולים והמכובדים, אני אחראי על הקלסרים האדומים ועל המסמכים שחבויים באמצעים האלקטרוניים שלי ובמכשירים הכי משוכללים שקשורים לקובייה הכחולה של דוקטור הולנד. ואתה לא תזמין רופא, אתה שמעת?!" צרח תומס.
"תתבייש לך!" צרח ג'ונתן.
"אני לא מתבייש ולא שום דבר אתה לא תחליט, אתה לא תשנה את העיר הזאת, אתה לא תעשה כלום, חוץ מלמות!" צרח תומס, הוא נעץ את עיניו בג'ונתן ולחש:
אקסאמור, אקסאמור
הנער האיש או הילד,
ימותו בזאת עם הקסם,
ולא ישנו שום עולם,
ארץ או עיר
ימותו, זה יהיה מוות
מוות ישיר.
"מה?! זה כישוף!" צרחה אליסון, "הוא יגרום לך למות בעוד שניות ספורות."
"השעון מתקתק" אמר תומס וחייך חיוך דקיק.
"אקסאמור!" צרח ג'ונתן.
"אתה גאון!" אמרה אליסון, "ביטלת את הכישוף!"
"אקסאמור!" צרח תומס וחייך חיוך מריר.
"עכשיו הוא החזיר את הכישוף!"
"אקסאמור!" אמר ג'ונתן.
"אקסאמור!"
"אקסאמור!"
"טוב, אולי תפסיקו?!" צרחה אליסון.
"אני לא מוותר!" אמר תומס, "אקסמור!"
"אני לא אחזיק מעמד בסוף, זה מה שיקרה!"
"אתה תחזיק מעמד, אם לא תוותר!" אמרה אליסון!"
"אקסאמור! אקסאמור! אקסמור!" צרח ג'ונתן קם על רגליו ושלף את אקדחו, האיש עם השפם השחור התייצב מולו.
"ג'ונתן, זהו, ניצחת!" אמרה אליסון בחיוך.
תומס, המפלצת והאיש עם השיער השחור נפלו.
"זהו, רק תדקור אותם עם החרב שלך, יש לך חרב עכשיו, נכון?"
"לא, שחכתי אותה בבית העץ!"
"אבל הוא התפוצץ!"
"אז יכול להיות שהחרב נפלה לי ולא הרמתי אותה."
"תחפש שוב בתיק הגדול שלך" אמרה אליסון.
ג'ונתן הוריד את התיק שלו וחיפש את החרב שלו, לפתע הוא מישש את החגורה שלו ושלף את החרב, "היא הייתה מוסתרת עמוק בתוך החגורה הגדולה והעבה שלי!"
"טוב, זהו, תדקור אותם ואנחנו סיימנו!"
ג'ונתן הסתכל על אליסון.
"נו, תדקור אותם כבר!" צרחה אליסון.
"אני לא מסוגל" אמר ג'ונתן והפיל את החרב שלו.
"מה אתה עושה?! נו, תדקור אותם בחרב החדה שלך!"
"אני לא מסוגל," אמר ג'ונתן, "אני חלש. אני לא יכול להתמודד עם מצבים כאלו…"
"מה פתאום?! אתה חזק!" אמרה אליסון בניסיון לעודד את ג'ונתן.
ג'ונתן השפיל את מבטו.
"הטילו עליו כישוף!" צרח ספלון סקי.
"אבל מי הטיל עליו את הכישוף הזה?" שאלה אליסון.
לפתע, ג'ונתן שמע צחוק מרושע.
"יש פה מישהו, ממש קרוב, אני שומע אותו…"
"נו, מי זה? תנסה לזהות את הקול" אמרה אליסון.
"אני לא מצליח, אני כישלון!"
"לא, אתה לא! ג'ונתן, הוטל עליך כישוף, אנחנו מנסים לעזור לך!"
"איזה כישוף?! אין כאן שום כישוף!"
"אתה מרגיש משהו? עמוק בתוך לבך?"
"כן, אני מרגיש שאני צריך למות, תהרגו אותי."
"לא! מה פתאום?"
"רגע, יש מילת קסם שמבטלת את הכישוף."
"תפסיקו כבר עם הכישוף הזה, לא הוטל עליי שום כישוף, תעזבו אותי כבר!"
אליסון הסתגלה על קאנופי.
"כדי שזה יעבוד, חוץ מג'ונתן, כולם צריכים להגיד ביחד: אקסאמור!"
כולם אמרו ביחד: "אקסאמור."
גל של התרגשות הציף את לבבותיהם של היצורים.
'\'זהו, זה קורה\'\' אמרה אליסון.
ג\'ונתן דקר בחרבו החדה את ראש העיר תומס, החיילים, השוטרים, השומרים ואת המפלצת הגדולה והנוראה כולם הריעו לו.
\'\'כל הכבוד ג\'ונתן!\'\' אמר קאנופי וטפח על שכמו.
\'\'דרך אגב, איפה היית?\'\' שאל ג\'ונתן.
\'\'אני לא יכול לגלות לך, זה סודי\'\' אמר קאנופי וחייך.
\'\'טוב, מחר, אנחנו הולכים לנקום בשני היצורים האחרונים ברשימה!\'\'
\'\'מה?! אבל אני חשבתי שיש לך רשימה ארוכה- ארוכה!\'\'
\'\'ולא חשבת שהיא תיגמר מתישהו?\'\' אמר ג\'ונתן, \'\'שאר היצורים פה הם יצורים שגיליתי שהם כבר מתו, כי עוד מישהו רצה לנקום בהם, לתקוף אותם ולהרוג אותם.\'\'
\'\'אה…\'\' אמר קאנופי וחייך.
\'\'צריך למצוא מי כישף אותו, לפני כמה דקות\'\' שאלה אליסון.
\'\'גם אני חושב שמשהו מוזר קורה כאן\'\' אמר ספלון סקי.
\'\'אולי ארטמיס רוצה לנקום בנו, על כך שהרגנו קרובת משפחה שלה?!\'\'
\'\'אולי…\'\'