יצורים- פרק 1: שעת הנקמה (חלק מהפרק זאת העלילה של ההקדמה)

פרק 1
שעת הנקמה

"ג'ונתן…" אמר הזקן שישב על כיסא הנדנדה בבית העץ.
"מה?" שאל ג'ונתן והסתכל על הזקן.
הזקן עישן במקטרת שלו ואז הוא השתעל.
"אתה בסדר?" שאל ג'ונתן.
"כן," אמר הזקן, "אבל אתה לא."
"למה לא?" שאל ג'ונתן.
"אני הולך להגיד לך דבר לא קל" אמר הזקן והוריד את המגבעת הירוקה שלו, הוא קם והלך עם מקל ההליכה שלו. "אתה איבדת את הזיכרון שלך!"
ג'ונתן הסתכל על הזקן ופער את פיו, "אני?! איבדתי את הזיכרון שלי?!" הוא צרח.
"כן, אני אלך להכין לך כוס תה" אמר הזקן והלך אל המטבח, הוא לקח קנקן גדול ומזג לתוך כוס קטנה קצת תה. "הכנתי את זה מראש, יש לי הרבה אורחים בזמן האחרון."
"רגע, אני לא מבין את זה… איבדתי את הזיכרון שלי…. איך?" שאל ג'ונתן והחליק את שיערו, הוא היה בן שבע עשרה.
"ג'ונתן… אני מכיר אותך כבר הרבה שנים" אמר הזקן, "רק חבל שאתה לא זוכר אותי."
"ובכל זאת אני הסכמתי לבוא לבית העץ הזה," אמר ג'ונתן, "רגע, אתה יכול להסביר לי איך איבדתי את הזיכרון שלי?"
הזקן לקח את כוס התה, הניח אותה על השולחן וישב על כיסא הנדנדה.
"איך איבדת את הזיכרון שלך? שאלה טובה…" אמר הזקן, "יצורים רעים…"
"מה? מה זאת אומרת? יצורים רעים?" אמר ג'ונתן, "אני לא מבין מה קורה פה? אולי אתה יכול להסביר לי?!"
הזקן נעץ מבט חד בג'ונתן. "קודם כל תגיד תודה שאתה עדיין בחיים" הוא אמר.
"מה? מישהו ניסה להרוג אותי?" שאל ג'ונתן.
"המון יצורים ניסו להרוג אותך!" אמר הזקן, "אמרתי לך יצורים ואנשים רעים… אתה רוצה שהזכרונות ישובו אליך?"
"זאת המתנה הכי טובה שאיש שאיבד את הזיכרון שלו יכול לקבל!" אמר ג'ונתן.
"לך למעיין הקסום," אמר הזקן, "שם הזכרונות שלך ישובו אליך…"
"מה? איפה המעיין הזה?" שאל ג'ונתן.
"לא רחוק מכאן, לך על השביל הצהוב, אתה כבר תמצא אותו" אמר הזקן.
"תודה" אמר ג'ונתן ויצא מהבית של הזקן, הוא הלך על השביל הצהוב והגיע אל המעיין, שם הוא הפך לערפד והזכרונות שלו שבו אליו, הוא היה מאושר, הפיות הפכו אותו לערפד והן אמרו לו שאם הוא יהפוך לערפד אז הזכרונות שלו ישובו.
ג'ונתן המריא לשמי הבוקר התכולים ואז הוא צלל אל הקרקע, הזכרונות שלו שבו אליו! הוא היה כל כך מאושר!
ביער המסתורי והאפל, ליד המעיין הקסום, יצור מסתורי ומוזר הלך על האבנים הלבנות והחלקות, היה לו שיער שחור שהסתיר חצי עין, חולצה ללא שרוולים, מכנס תואם לחולצה וצלקות בכל הגוף, הוא צחק צחוק מרושע ואמר: "אני מריח… אני מריח בן אדם, רגע, אני רואה אותו, זה לא סתם בן אדם, זה בן אדם שכל השנים האלה רציתי לתפוס ולנקום בו." זה היה מרקוס לורנק, יצור קר וחסר רחמים. משפחתו נשרפה למוות על ידי ג'ונתן והוא רוצה רק לנקום בו ולשרוף אותו למוות.
ג'ונתן טייל ביער המסתורי והאפל, מרקוס חייך, הוא רצה להתנפל על ג'ונתן אבל אז הוא נתקל בעץ והתגלגל על האבנים.
לפתע, ג'ונתן ראה את מרקוס. "מה? למה אתה נראה לי מוכר?" שאל ג'ונתן ובחן את מרקוס.
מרקוס קם והסתכל על ג'ונתן. "גם אתה נראה לי מוכר…" הוא צחק.
"קוראים לך מארק?….." שאל ג'ונתן.
"מרקוס לורנק" אמר מרקוס וחייך, לפתע ג'ונתן שמע צלצול של שעון.
"שעת הנקמה שלי" אמר מרקוס, הוא התקרב אל ג'ונתן וחייך, "שרפת את משפחתי למוות, יש לך מזל שהשד הכחול לא הופיע פתאום והרג אותך!"
"אה?… מי זה השד הכחול?" שאל ג'ונתן.
"העוזר הנאמן שלי" אמר מרקוס.
לפתע, ג'ונתן שמע קולות מוזרים, הוא הביט לאחור וראה נערה, היה לה שיער שחור ארוך וחלק, עיניים גדולות ושחורות וריסי גמל ארוכים, הייתה לה שמלה אדומה עם נקודות לבנות והיא חייכה חיוך קטן. לפתע, היא מחקה את החיוך הקטן שלה וצרחה: "מרקוס? מה אתה עושה פה?!"
"זה לא עיניינך, תני לי לדבר עם הילד" אמר מרקוס והסתכל על ג'ונתן.
לפתע, היא הפכה לזאבה גדולה ולבנה כשלג, היא התנפלה על מרקוס, מרקוס דחף אותה.
הזאבה בעטה במרקוס ואז היא הפכה להיות בחזרה נערה יפה, עם החיוך העדין והשמלה האדומה. "נעים מאוד, אליסון ארמן" אמרה הנערה ולחצה את ידו של ג'ונתן, "ויש לי עוד כמה חברים, אני רוצה להכיר לך אותם."
"איפה הם?" שאל ג'ונתן.
"הם חיכו לי, בקצה השני של היער, רציתי להגן עליהם, כי כאן, בצד האפל של היער יש סכנות ויצורים מסוכנים" אמרה אליסון, לפתע, היא שמעה צעקות.
"מישהו נמצא בצרה!" צרחה אליסון.
"מה? את חייבת לעזור למי שנמצא בצרה, תחכי עם זה רגע, קודם כל תראי לי את החברים שלך" אמר ג'ונתן.
"אבל אולי אלו שצועקים עכשיו הם החברים שלי?!" אמרה אליסון.
"אמרת שהם בקצה השני של היער והיער הוא גדול והאפל, אז איך את יכולה לשמוע אותם?" שאל ג'ונתן.
"בסדר, אני אלך בעקבות הקול ואני אראה מי זקוק לעזרה" אמרה אליסון.
"נו, למה את לא מקשיבה לי?!" צרח ג'ונתן.
"אני מצטערת, אני אדבר איתך אחר כך" אמרה אליסון, "עכשיו אני הולכת, אני אחזור עוד מעט."
"לא כל כך מהר, שעת הנקמה שלי עדיין לא הסתיימה!" אמר מרקוס.
"מרקוס, אתה יצור כל כך רשע…" אמרה אליסון.
"את לא תלכי לשום מקום" אמר מרקוס, הוא קם על רגליו והתקרב אל אליסון, ג'ונתן הגן עליה.
"מממ… ג'ונתן…." אמר מרקוס, "אתה מגן עליה?!"