יצורים- פרק 11: מגדת העתידות
פרק 11
מגדת העתידות
ניקול, מגדת העתידות, ישבה בחדר חשוך על יד שולחן עם כדור בדולח ענק, היא כרכה את ידיה סביבו ולחשה מילים מיוחדות: "לילות קודרים ואפלים, השיבו את רוחותיכם, את שריקת הרוחות, את רשרוש העלים, האווירה החורפית וקדרת העננים. לילות חשוכים, הוסיפו צבעים נוצצים וזוהרים לכדור הבדולח שלי, הקרינו את סרטי העתידות על הכדור האפלולי והשאירו את גשם הצער והכאב, הוסיפו שמחה ואושר ותערבבו את הכל."
————————-
"את רוצה שנלך לאנשהו?" שאל ג'ונתן.
"אני יודעת בדיוק לאן ללכת" אמרה ג'רה.
"טוב, נראה לי שיש לנו זוג חדש, נאחל לו הצלחה, בריאות ואהבה, גם אני התאהבתי בקאנופי. הוא גם איש זאב" אמרה אליסון.
"וחצי שד" אמר קאנופי בסיפוק ושילב את ידיו.
"שד?" שאל ספלון סקי.
"מה? לא שמעת?! האמת היא שאני מסתובבת הרבה ביער ואף פעם לא שמעתי על יצור שהוא גם איש זאב וגם שד, שילוב מנצח!" אמרה רומי.
"אכן, כן, גם כוח של זאב וגם כוח של שד, כוחות מכובדים מאוד שיכולים להשפיע על הסביבה וכמובן על האויבים… הכוחות המיוחדים של השד…." אמר קאנופי.
"טוב, לאן הולכים?" לחש ג'ונתן לג'רה.
"למקום אפלולי ומיוחד מאוד, מקום קסום ומרתק…" אמרה ג'רה.
"טוב, ג'רה לוקחת אותי לאיזה מקום, אז אנחנו ניפגש מחר בבוקר?….." אמר ג'ונתן.
"כן" הסכימו כולם.
ג'רה וג'ונתן הלכו ביער החשוך ושמעו את קולותיהם של הינשופים, שריקת הרוח ורישרוש העלים ואז קולה העמוק של מגדת העתידות הגיע לאוזניהם.
"אני שומע מילים קרות ואפלות…" אמר ג'ונתן, "זה רמז למקום שאת לוקחת אותי אליו?"
"כן…" אמרה ג'רה.
"בית כנסת? אולם קולנוע? מה זה?!" שאל ג'ונתן.
"לא זה ולא זה" אמרה ג'רה.
"אז לאיזה מקום את לוקחת אותי?"
"מיד תגלה" אמרה ג'רה וחייכה, שפתיה הורדרדות נצצו.
"מצפה לכם עתיד עם לילה קודר ואפל…"
"מה?! מגדת עתידות! את השתגעת?!" צרח ג'ונתן.
"אני לא השתגעתי…"
ג'ונתן וג'רה עמדו בפתחו של בית עם גג אדום דלת חומה וגדולה וחלונות ישנים. ג'רה דפקה על הדלת וחייכה אל ג'ונתן.
"מה את עושה?!" לחש ג'ונתן, אף אחד לא פתח את הדלת, רק לאחר דקות ארוכות של שתיקה ארוכה, ג'ונתן וג'רה שמעו צליל של חריקה, הם הסתובבו לאחור וראו אישה עם מטפחת ירוקה, לחיים אדמדמות, עיניים שחורות כפחם וכל גופה מלבד פניה היו מכוסים בבד דק. נעליה היו נעלי בובה קטנות ורודות ומעליהן מטפחות אדומות.
"שלום" אמרה מגדת העתידות בקול דק ונעצה את מבטה בג'ונתן וג'רה, "נא להיכנס!"
ג'ונתן וג'רה נכנסו לביתה של ניקול, מגדת העתידות. "לזה את קוראת פגישה רומנטית?" לחש ג'ונתן באוזנה של ג'רה, היא רק חייכה ושתקה, הם ישבו על כיסאות מול מגדת העתידות.
"אני שמעתי שאמרת למישהו משהו קודם, יש פה עוד מישהו בבית הזה?" שאל ג'ונתן בקול דקיק.
"לא, אני אוהבת לדבר לעצמי, אין לי הרבה אורחים בביתי הצנוע, הישן והמלוכלך, אני מצטערת על אי הנעימות…" אמרה ניקול, ועיניה ננעצו בכדור הבדולח.
"זה בסדר…" אמר ג'ונתן, "אני רגיל להיכנס למקומות כאלה…"
"גם אני" אמרה ג'רה.
"טוב, אז רציתם שאני אגלה לכם את העתיד שלכם?…" שאלה ניקול.
"בתור זוג…" אמרה ג'רה וחייכה.
"לעתיד…" אמר ג'ונתן.
"אה ושכחתי להציג את עצמי, שמי ניקול."
"ג'רה וג'ונתן" אמרה ג'רה והצביעה עליה ועל חברה הטוב.
ניקול נגעה בכדור והסתכלה עליו, "אני לא רואה עתיד ורוד…"
ג'ונתן וג'רה הסתכלו אחד על השני, פניהם הלבינו ואז הם חזרו להסתכל על ניקול.
"אני רואה פה עתיד של כעס ושנאה, חוצפה, אלימות, רשע, כוח, עוצמה, סודות… אתם תאמרו אחד לשני מילים כל כך עמוקות עד שתיפרדו, בעוד שנתיים בדיוק…"
"זה לא נכון! את משקרת!" צרח ג'ונתן.
"היי, תירגע! היא לא משקרת, זה מה שהיא רואה בכדור!" אמרה ג'רה.
ג'ונתן קם מכיסאו, לקח את כדור הבדולח וזרק אותו על הריצפה, הוא נשבר לרסיסים.
ניקול הסתכלה על ג'ונתן במבט זועם. "למה עשית את זה?" היא שאלה וקולה העמוק הידהד בתוך הבית הקטן שלה.
ג'רה הפכה לפיה קטנה. "מה?! ג'רה!" צרח ג'ונתן.
"למה שברת את כדור הבדולח שלי?!" צרחה ניקול ורדפה אחרי ג'ונתן.
ג'ונתן רץ, הוא נתקל בשרפרף לבן וקטן, הוא קם ואז הוא המשיך לרוץ סביב השולחן העגול של מגדת העתידות.
לפתע, ניקול עצרה, שלפה את אקדחה וכיוונה אותו אל ג'ונתן, הוא עצר והרים את ידיו.
"איך אתה מתנהג בבית שלי?!" צרחה ניקול והתקרבה אל ג'ונתן עם האקדח שלך.
"תזכיר לי- מה שמך ילד?" שאלה ניקול.
"ג'ונתן" אמר ג'ונתן, פניו הלבינו והוא בלע את רוקו.
"זה יטופל!" אמרה ניקול, "בינתיים אתה משוחרר, לך עם החברה שלך!"
"מה?! ג'רה, איפה את?"
ג'רה הפכה בחזרה לבת אדם ועמדה ליד ג'ונתן, הם יצאו מביתה של ניקול והלכו ביער, בעודם הולכים שאל ג'ונתן, "למה הפכת לפיה?"
"כשאני פיה, אני שומעת פחות טוב, כשהיא התחילה לצעוק, כשידעתי שהיא תתחיל לצעוק, אני פשוט השתמשתי בקסם והפכתי לפיה כי לא רציתי לספוג את הצעקות שלה."
"אבל למה כשאני צועק…"
"כי אתה לא צועק כזה חזק…"
ג'ונתן הסתכל על ג'רה וחייך.
תגובות (0)