יצורים- פרק 9א: שיר האש על פוסטה רייש
יצורים- פרק 9א: שיר האש על פוסטה רייש
ג'ונתן וחבורתו חיפשו את הסכין בין העצים ולידם, לפתע, ג'ונתן ראה קרן אור, הסכין זהרה ונצצה והאירה את גן הדלעות.
"הנה הסכין" אמר ג'ונתן.
פוסטה רייש, פוסטה רייש,
אותך מגן הדלעות נגרש
פוסטה רייש, פוסטה רייש,
אכזרית ומאיימת בלי שום….
ש-ק-ר, ש-ק-ר,
נגרש את פוסטה רייש
ונתקע לה סכין
עם עוצמה.
פוסטה רייש, פוסטה רייש
שוב ביער נתהלך
פוסטה רייש, פוסטה רייש,
פתרנו את החידה של אמך.
הסכין הייתה בין הצללים,
בגנים, ביערות האפלים
ואת שדה ומפלצת נוראית
ונטפל גם בערפדית…
פוסטה רייש, פוסטה רייש,
כל דברייך ש-ק-ר,
את צוחקת ומתלהבת
ורוצה לטרוף ולאכול….
אנחנו ביער שוב הולכים
וביצורים נוקמים
מסתכלים ומתהלכים
אולי הם יצורים תמימים.
ואותך מצאנו, עכשיו את נתפסת
כי לא מתעסקים איתנו, מקודם איך הרגשת?
עצובה, כעוסה, מתלהבת או שמחה?
פוסטה רייש, פוסטה רייש,
כל דברייך ש-ק-ר,
את עומדת ומאיימת,
את ידייך שולחת ושוב עומדת.
ציפורניים חומות, ארוכות וחדות,
כל חיות היער מפחדות…
ולא מתקרבים אלייך…
כי את מפחידה אותם.
פוסטה רייש, פוסטה רייש,
הנה את עולה באש
צועקת בין הלהבות
אש כתומה עם ניצוצות.
זהו, מילים אחרונות?
את נשרפת בלהבות,
רואים רק את חיוכך המר
בדרך למוות הקר…
וכל יצורי היער
כבר לא יפחדו להתקרב לגן
כי כולם ידעו
שאת כבר לא כאן….
פוסטה, שדה גדולה ונוראה
נקברה בין האבנים
עם חול, לפידים ואש…
תגידי שלום! פוסטה רייש!
פוסטה נשרפה, הדבר האחרון שהיא עשתה זה לחייך חיוך מר בדרך למוות הקר… אבל פניה היו עצובות, כעוסות, גופה המוצק רעד, ליבה פעם בחוזקה ונמס ביחד איתה באש הכתומה, שרקדה על החול ובסוף כבתה ורק ציור על החול שאי אפשר למחוק נשאר מפוסטה רייש, השדה הנוראה.
תגובות (2)
נהנתי וגם דירגתי אבל את הפרק קצת לא הבנתי אשמח עם תסביר לי ותיכתוב עוד אני אודה לך מאוד אצפה לפרק הבא בכיליון עייניים אבל אצתרך לחכות יום או יומיים.. :)
רוב החלק של הפרק הזה הוא שיר שמתאר את פוסטה וגם איך היא נשרפה, איך נקמו בה.
החלק של הפרק הבא יעלה מחר, אני לא מספיק כל כך לכתוב פרקים, אבל אני משתדל לכתוב פרק כל יום, אולי אני לא אפרסם בימי חמישי, כי אני עסוק מדי בימים האלה…. היום במקרה יצא לי חצי פרק ואני שמח שאת אוהבת את הסיפור….