יצורים- פרק5: מיץ ענבים

פרק 5
מיץ ענבים

אליסון נשארה על האי, פניה דיממו ופניה היו קרות. לפתע, היא מיצמצה בריסי הגמל שלה וקמה לאט לאט, "מה? סביאר…." היא אמרה בקול קטן, היא שמעה את הגלים, היא הלכה אל המתקן הסודי והגדול, היא לקחה את המכשיר, לחצה אל אחד הכפתורים ואמרה: "סביאר, למה אתה לא עונה לי? סביאר!" לפתע, אליסון שמע שריקות, היא הביטה לאחור וראתה איש עם בגדים חומים, בלויים ושיער שחור פרוע ולידו עמד דוב שחור וגדול, הוא ניגש אל אליסון ולחץ את ידה. "נעים מאוד, קאנופי" אליסון שמה את ידה על העמוד שליד המתקן. "כן, נעים להכיר, אני אליסון" אמרה אליסון ושילבה את ידיה בכעס. קאנופי הסתכל על אליסון במבט בוחן, הוא הרים את ידה ונעתקה נשימתו, "הקעקוע…." הוא אמר, הוא התקשה לנשום, הוא נפל, אבל אליסון עזרה לו לקום. "את…. לא היית בחיים, הקעקוע הזה הציל אותך, הקעקוע של שדי האי…." "מה?! יש כאן שדים?!" צרחה אליסון, היא התחילה לרוץ, שיערה התנפנף ברוח ואז היא נפלה על החול, היא הרימה את ראשה, קמה וראתה שד גדול, כחול. השד הסתכל על אליסון. "שד!" היא צרחה. השד נגע בשיערה של אליסון, קאנופי רץ אליה והדוב השחור והגדול רץ אחריו. "אליסון!" הוא צרח, הוא חזר לנשום, אבל ליבו פעם בחוזקה, הוא נתן יד לאליסון ומשך אותה, הוא הסתכל על הדוב השחור והגדול ואז הוא הסתכל אליסון. "אליסון אנחנו חייבים לברוח!" הוא צרח. אליסון נצמדה לעמוד והתנשמה בכבדות, קאנופי משך את אליסון והם רצו עד שהגיעו למקום בטוח, ליד עץ גבוה. "זהו, עכשיו אנחנו במקום בטוח, אסור להסתכל על השדים האלו… למרות שהם יכולים לעשות לך דברים טובים, הם גם יכולים להכאיב לך, הם נתנו לך את הקעקוע הזה, אבל זה לא סתם קעקוע, זאת הייתה מתנה גדולה- החיים." אליסון הסתכלה על קאנופי, הוא חייך, היו לו עיניים ירוקות ושפתיים ורדרדות. "אני צמאה…" אמרה אליסון.
"את יודעת שזאת דרך קיצור סודית כזאת ליער…." אמר קאנופי.
"כן, אבל אני צמאה…" אמרה אליסון.
"אולי יש כאן מעיין, נהר, איזשהו מקור מים…"
"שהם לא מזוהמים" אמרה אליסון וחייכה.
"נראה לך שאני אתן לך מים מזוהמים?! התאהבתי בך מהרגע הראשון!"
"רגע, איפה סביאר… בן דודי היקר?" שאלה אליסון.
"סביאר? אני מכיר אותו, הוא היה איתנו בלהקה הקטנה של אנשי הזאב על האי…"
"מה? אתה איש זאב?"
"כן, גם את?"
"כן" אמרה אליסון, "אבל… אני צמאה, אני רוצה מים קרים וצלולים."
"כן, אבל אין כאן שום מקור מים ולא הבאתי את התיק שלי, היו לי שם בקבוקי מים, השארתי אותו על האי ואנחנו קצת רחוקים ממנו." אמר קאנופי.
"אה…" אמרה אליסון, "אבל… אני עלולה להתייבש, אני לא שתיתי בכלל.."
"יש מים… מתחת לאדמה, אולי אם תעזרי לי לחפור, נמצא מים."
"אבל… בטוח יש כאן איזו באר, לא?"
"לא, אני לא חושב, אבל אולי אם נלך קצת ביער הזה נמצא באר, בגלל שזה יער של הפתעות…"
אליסון וקאנופי הלכו ביער, לפתע הם ראו באר גדולה. "באר, באר!" אמרה אליסון, היא קפצה משמחה ורצה אל הבאר, היא הורידה את הדלי עם החבל ואז כשהדלי היה מלא היא העלתה את הדלי ואז היא עצרה לרגע והסתכלה על הדלי. "זה מיץ סגול כזה…"
"תראי לי" אמר קאנופי, התקרב אל אליסון והסתכל על הדלי. "זה מיץ ענבים" הוא אמר.
"מיץ ענבים בבאר?" שאלה אליסון וצחקה.
"לא סתם כל יצורי היער אומרים שזה יער קסום, את יודעת שבשעה כזאת האלפים מסתובבים פה?"
אליסון שתתה את מיץ הענבים וליקקה את שפתיה. "מממ… זה נהדר!" היא אמרה.
לפתע אלף קפץ מהבאר, אליסון נבהלה. "אמרתי לך, זאת השעה של האלפים הם נרדמים כאן…"
"ומזהמים את הבאר!" אמרה אליסון.
"לא, זה רק מיץ ענבים והוא נקי ולא מזוהם" אמר קאנופי וחייך.
"אתה בטוח?"
"כן, אני בטוח, נראה לך שאני אתן לך לשתות משהו מזוהם או רעיל?"
"דווקא כשאתה אומר את זה וחוזר על זה כמה פעמים, זה נראה לי כאילו זה מה שאתה רוצה שיקרה, אתה משתף פעולה עם מרקוס?!"
"אליסון, הכל בסדר?"
"משהו מוזר קורה כאן"