יצורים- פרק6: הדרך לבג'יקון והנשיקה הראשונה

פרק 6
הדרך לבג'יקון והנשיקה הראשונה

………………"זאת דרך ארוכה בשבילי" אמר סביאר………"מממ?" ……

למחרת בבוקר סביאר והערפד היו בדרכם לעיר הגדולה, בג'יקון, היא הייתה רחוקה, אבל הערפד סיפר עליה לסביאר והיא נשמעה עיר שיש בה המון תעסוקה, מקומות עבודה, הצגות, מופעים, עיר של תרבות. "רגע אחד…. אבל מה עם אליסון?….." הערפד לא ענה והם המשיכו ללכת. "רגע אחד, אנחנו הולכים על מים… אנחנו עומדים לטבוע…" הערפד לא ענה הוא רק חייך. "ולמה אתה לא עף?" "כדי להראות לך את הדרך…. אתה לא יודע ללכת לשם לבד, נכון?" סביאר הסתכל על הגלים הכחולים ועל שמי הבוקר התכולים וכל מיני מחשבות התרוצצו בראשו: "מה? איך נגיע לעיר הזאת דרך הים? איפה העיר הזאת נמצאת? צפון מערב? לא נראה לי, האמת היא שאני בכלל לא יודע אם יש שם מקומות תעסוקה ויצורים שיכולים לארח אותנו, אני מקווה שאלו לא יצורי אדמה, עיר גדולה… מה? יש שם מגדלים?! ביניינים? איפה נגור? איפה נישן? איך נשרוד? מה עם אליסון? חטפו אותה? אני לא רואה אותה כי דיברתי עם הערפד המעצבן הזה שרק מציף אותי בתחושת אימה ובדאגות, ללכת איתו?… או לחזור חזרה? אני כבר לא יודע מה לעשות… איפה שאר היצורים שאליסון סיפרה לי עליהם, אולי הם הלכו לאיבוד, אולי הם נעלמו, רגע אחד! אולי הם בעיר הגדולה… אבל איך הם הצליחו להגיע לשם? מי לקח אותם? או ש… הם יודעים את הדרך לבד? הערפד סיפר לי על עוד עיר שקוראים לה אנדי- סיטי, היצורים בעיר הזאת קוראים לה עיר השמש, אני אפילו לא יודע למה, הם מציירים על הגגות שלהם שמש ומדי שנה הם חוגגים… פסטיבל השמש… אבל הערפד סיפר לי גם שכל העיר מלוכלכת ויש אבק וחול בכל מקום, אז אני בחרתי שנלך לבג'יקון… שם מוזר לעיר, בארץ הקטנה שלנו, ארץ היצורים, כל כך קטנה שאף אחד לא יכול למצוא אותה על המפה, היא גם לא מוזכרת במפה, אבל רואים אותה על כדור הארץ, גרים בכוכב שלנו בעיקר בני אדם, אבל יום אחד, כשהיצורים יתרבו, אנחנו נכבוש את השטחים של בני אדם… אם מישהו היה יודע אילו מחשבות מציפות אותי עכשיו, הוא היה עושה משהו… לא? אולי מחזיר אותי לאי?… יש לי גם הגנה בעיר, אם יצורים יתקפו אותי, אני אוכל להפוך לזאב… ו.. אני לא סומך על הערפד הזה… אולי הוא יקח אותי למקום הלא נכון? אני לא יודע… אני לא יודע מה לעשות… מה אני צריך לעשות?… לברוח? לחקור את הערפד? לשאול אותו שאלות?…. אני לא יודע איך להיפטר מהמחשבות האלו שמציפות אותי, מתחושת הפחד העמוקה… החשש, המחשבות, אולי עוד מעט אני ארגיש מסוחרר ויהיה לי כאב ראש… אני לא רוצה לחשוב על זה, אני רק רוצה לחזור לאי ולהיות עם כל אנשי הזאב שלי… עם קלרה, המדריכה שלי שמלמדת אותי, איך לתקוף, אם היא הייתה ממשיכה ללמד אותי, אולי הייתי כבר בצבא אנשי הזאב, או בקיצור אז"מ, אנשי זאב מנצחים, זה השם של הצבא שלנו, טוב, אני חייב לעצור את פרץ המחשבות הזה ואני אעשה את זה בדרך מקורית…"
"מה?! מה אתה עושה?!" צרח הערפד.
סביאר רקד על המים וחייך. "אני מבריח את המחשבות שמתרוצצות בראשי…."
"תגיד לי, מה אתה משוגע?…" שאל הערפד, לפתע, הוא שמע קול, "ספינה של בני אדם! התרחק!"
"מה? אתה מנסה להגן עליי? אני לא מבין את זה…" אמר סביאר, "אתה אפילו לוקח אותי למקומות שאני לא מכיר, למה שאני אסמוך עליך? אולי אתה רוצה ללכוד אותי, להרוג אותי בצד או לפתוח במלחמה חדשה של ערפדים נגד אנשי זאב…."
"מה?… על מה אתה מדבר?" אמר הערפד, "אנחנו כבר לא נלחמים יותר… חתמנו על הסכם שלום… מה לא ידעת את זה?"
"לא מלמדים אותי היסטוריה, מלמדים אותי רק לתקוף" אמר סביאר, "ו… שכחתי לשאול אותך, מה שמך?"
"שמי הוא סבסטיאן פונאלור" אמר הערפד בגאווה, "בן למשפחת מלוכה…"
"מה? איזו משפחת מלוכה?" שאל סביאר.
"פעם הייתי הבן של מלך הערפדים, אבל הוא הרגיז אותי והחלטתי לעבור לאי הערפדים, הוא ממש ליד האי שלכם…" אמר הערפד וחייך.
"אה… נחמד" אמר סביאר והמשיך לרקוד, לפתע, הוא ראה ספינה גדולה בצבע חום, הוא נבהל ועצר.
"אני אמרתי לך" אמר הערפד, "ספינה של יצורי אנוש"
"אז מה אנחנו נעשה?…" שאל סביאר.

"בוקר טוב!" אמרה ארטמיס.
"בוקר טוב!"
"טוב, היום יוצאים לחפש את אליסון…"
"כן, כמובן… אחרי שאני אשתה את קפה הפיות שלי ואנקה את הכנפיים שלי ו…."
"בסדר, הבנתי, יש לך חצי שעה להתארגן…"
"סליחה?!"
"שעה?! בסדר?!"
"שעתיים!" צרחה ג'רה, נכנסה לחדר שלה בבית העץ הגדול שהיא בנתה עם ארטמיס וטרקה את הדלת אחריה.
כעבור שעתיים, ג'רה סיימה את הסידורים שלה ויצאה עם ארטמיס לחפש את אליסון ביער הגדול והמסתורי.
"בבוקר, היער לא מפחיד כל כך" אמרה ג'רה.
"נכון…" אמרה ארטמיס, "כשקרני השמש מחממות את פנינו, זה גורם לי לשמוח, לרצות לטייל ביער וללכת עוד ועוד…"
"את שדת יער, אז בטח שאת אוהבת לטייל ביער…" אמרה ג'רה.
לפתע ארטמיס שמעה ציוץ ואז רשרוש של עלים. "שמעתי משהו…" היא אמרה בקול דקיק, "מישהו מתקרב…." היא התקדמה ודרכה את הקשת שלה.
"מה? איפה?" שאלה ג'רה, היא הביטה לאחור וראתה דוב שחור וגדול רץ לכיוון שלה ושל ארטמיס.
"רוצי!" ארטמיס וג'רה רצו, הן הזיעו, הרגליים שלהן צרבו, הם התגלגלו ואז הם מצאו את עצמם באי אנשי הזאב.
"מצאנו את הדרך הסודית והמקוצרת מהיער לאנשי הזאב!" אמרה ארטמיס וחייכה.
"הדוב רודף אחרינו, תמשיכי לרוץ!" צרחה ג'רה.
ארטמיס וג'רה המשיכו לרוץ, הלחיים שלהם האדימו ואז הו עצרו, הן ראו זאבים אפורים ושחורים שאיימו לטרוף אותן. "אנשי זאב!" צרחה ג'רה, "רגע, אני יכולה לעוף…" ג'רה התחילה לעוף בשמיים…
"ג'רה, קחי אותי איתך!" אמרה ארטמיס.
"אי אפשר, אני קטנה מדי ואת כבדה" אמרה ג'רה.
"אבל ג'רה, חשבתי שאנחנו ביחד…" אמרה ארטמיס, "הזאבים יטרפו אותי…"
"את אלפית, הם לא יטרפו אותך, אנשי זאב לא טורפים אלפים…" אמרה ג'רה.

"מה? אליסון… לא קורה כאן כלום…." אמר קאנופי, "אני לא מבין למה…"
"חשבתי שאתה משתף פעולה עם מרקוס…"
"ממש לא!" אמר קאנופי.
"טוב, מה אתה רוצה שנעשה עכשיו?"
"שנתנשק…"
"מה?"
"מה ששמעת… להתנשק, אני רוצה להתנשק איתך?"
"למה?"
"כי אני אוהב אותך…"
"ולמה אתה אוהב אותי?"
"אני כבר אמרתי לך שהתאהבתי בך מהרגע הראשון…"
"בגלל מה? בגלל המראה שלי?"
"גם…"
"בגלל התכונות שלי?"
"גם!"
"וואו, אתה כזה חמוד!"
אליסון וקאנופי התקרבו לאט לאט והתנשקו, אחרי כמה דקות הם התנתקו. אליסון חייכה וקאנופי צחק. "היה לי כיף להתנשק איתך!" אמרה אליסון וחייכה, לפתע, היא שמעה שאגה וקולות מוזרים…