ירח אדום – פרק 4 – חלק ראשון- הסיפור של אגרו

"אווו… איפה מצאת אותה?" שאלה זאבה לבנה כשלג, עיניה כחולות וירח כחול גם הוא על מצחה. "זה לא משנה עכשיו." אמר אגרו. אנה חשה הכרת תודה אל אגרו על כך שלא סיפר את מה שקרה. "כן, אדון-אגרו." אמרה הזאבה וקדה שוב. "אנה, זו איימי." אמר אגרו והצביע באפו על הזאבה הלבנה. "זה ריס," אמר, ריס היה יפהפה, עיניו חומות בהירות ופרוותו זהובה. על צ גופו הימני ראתה אנה פס שחור אשר התחיל בלחיו הימנית ונגמר בקצה הרגל האחורית השמאלית. הפס התעקל סביב רגלו, עבר תחת בטנו, על צד גופו ועל כתפו סיבוב אחד סביב הצוואר וללחי הימנית. הוא היה יפהפה. כאשר נאמר שמו הוא הנהן הנהון אחד בראשו וקד מול אגרו. "זו לילי" אמר והצביע באפו על זאבה קטנה יחסית, עינייה שחורות כמו הלילה אך מלאות בטוב ובתמימות. היא הייתה גורה. פרוותה התפוחה הייתה זהובה, שחורה וחומה. היא הזכירה רועה גרמני בצבעייה, אך לא במבנה גופה. "וזה סטיבן." אמר אגרו. סטיבן, ספק לבן ספק אפור. עינו האחת כחולה ועינו השנייה ירוקה, מעל עינו השמאלית הייתה צלקת אדומה בוהקת, אשר נראה כאילו נוצרה במכוון, גם על רגלו בשמאלית הייתה צלקת מאותו הסגנון, מעוקלת כסהר.
"מי זה?" שאלה אנה והצביע על הזאב הקטן מכולם, הוא הזכיר לה את אגרו בצבעיו ובצורת גופו. "זה אחי הקטן, דימיין." אמר אגרו, קולו התרכך כאשר אמר את המילים.
"אדוני, רצית משהו?" שאל ריס, אנה הסתכלה בו ולא יכלה להסיר את מבטה. ריס הסתכל בה חזרה. "ריס!" גער אגרו, "סלח, אדוני." אמר ריס והסיט את מבטו. אנה הרגישה כאילו עינייה מתנתקות וחושרות לשליטתה שוב. "מה קרה?" שאלה בתמיהה. "ריס הוא מכשף, הוא מסוגל להפנט אנשים, ושדים, חוץ מזה יש לו גם יכולות רבות אחרות." הסביר אגרו וקולו התרכך שוב. "אז.. רצית משהו אדוני?" שאלה לילי, רמת הכבות בקולה הדהימה את אנה. "כן, סטיבן, קח את דימיין ולמד אותו לקלף שד אדמה." אמר והצביע על הגוף של השד, "איימי, קחי את לילי ולמדי אותה לצוד, יש עוד כמה שדי אדמה באזור.." אמר, "ריס, אני צריך לדבר איתך." סיים את המשפט. כל הזאבים קדו, לילי, איימי, סטיבן ודימיין הלכו. ריס נשאר. "כן? אדוני?" שאל.
"קרא לי אגרו, כשאנחנו לבד אתה יכול לקרוא לי בשמי." אמר אגרו בקוצר רוח, אם היה אדם, חשבה אנה, הייה ודאי מנופף בידו לביטול. "טוב, אגרו." אמר ריס, "על מה רצית לדבר איתי?" שאל, קולו לחוץ מעט. "קודם כל, הרגע, אני לא אפגע בך. שב, זו תהיה שיחה ארוכה." אמר אגרו, ריס ביצע את פקודותיו בתחושת הקלה. "אני רוצה שתעזור לי לאמן אותה, אתה זוכר? סיפרתי לך לפני כמה ימים שאלך למצוא אותה." אמר אגרו, ריס הנהן. "אבל… למה אני?" שאל בפליאה ובהתרגשות. "כי כך החלטתי." אמר אגרו והעצבנות שבה לקולו, המבט הלחוץ שב להופיע על פניו של ריס. "נתחיל בלספר לה איך הכל התחיל.." אמר אגרו. "כן, אדו- אגרו." אמר ריס, הוא ניסה להגיד 'אדוני' אך תיקן עצמו. אגרו הנהן.
בזמן שיחתם אנה הסתכלה בפליאה, פעם על פניו של ריס, פעם על פניו של אגרו, לחילופין. היא חיכתה בצפייה לשמוע את דבריהם. "לפני 291 שנים-" פתח אגרו אך נעצר, רשרוש מן העצים גרם לו להתחיל לנהום. גם ריס קם והחל לנהום, שיניו חשוקות. אפילו אנה קלטה את הריח. משהו לא כשורה מתרחש..