ירח אדום פרק-5: לוכד חלומות

קמתי משותקת מפחד ולא יכלתי לזוז רק חזי שנע בקצב נשימותי ואוז ששכב לידי חמים היו האינדקציה שאני ערה וחיה. נשמתי כמה נשימות עמוקות וניסיתי להזיז את ידיי, קמתי מהמיטה מזיעה והלכתי לשירותים לשטוף את פניי.
"הכל בסדר לונה?" שאל אוז שעמד בדלת נשען על המסגרת משפשף את עיניו בעייפות.
"כן, סתם חלום רע. תחזור לישון אני כבר אבוא." אמרתי בקלילות תופסת את שולי הכיור ומסתכלת על בבואתי במראה העגולה עם קישוטי הזהב.
"טוב, אל תתעקבי." אמר ודידה לכיוון המיטה.
"תתעשתי על עצמך לונה זה היה רק חלום." לחשתי לעצמי ושטפתי את פניי מנגבת אותם במגבת רכה שהייתה תלויה לידי. יצאתי מהשירותים סוגרת את האור והולכת לחלון לפתוח אותו ולתת לאוויר הקריר של הלילה לצנן אותי וראיתי מישהו ביער. הוא הסתכל על הבית מרחוק ואז נפגשו מבטינו, הוא הסתכל עלי עם עיניו הירוקות לכמה רגעים ואז החל לסגת לתוך היער וירד על ארבע הופך לזאב אפור ורץ לתוך היער. ירדתי במהירות למטה הופכת לזאב ברגע שנכנסתי ליער. אני רוצה לדעת מי האדם הזה, אני חייבת לדעת למה הוא כאן. אף אחד לא יודע שאנחנו כאן חוץ ממריה ואני בספק שהיא סיפרה לילד ירח שאנחנו חזרנו. שמעתי יללה מרוחקת ורצתי לכיוונה מצליחה להגניב מבט על פרוותו האפורה לפני שהחל לרוץ שוב. עקבתי אחריו עד שעצר באגם שבו ביקרתי עם אוסקר.
"מי אתה? שאלתי חוזרת לצורתי המקורית כששתה ממי האגם הצולולים שנצצו לאור הירח.
"את לא יודעת מי אני?" שאל ונשמע כאילו חושב עצמו כאדם מפורסם בקרב הלהקה.
"לא, בגלל זה אני שואלת. איך ידעת שאנחנו כאן מה אתה רוצה?" שאלתי שוב כשהתרחק מהאגם ובצעדים קטנים מתקרב אליי הופך בחזרה לבן אנוש. זה היה הנער מהמלון ברומניה, תליון תופס החלומות עדיין היה תלוי על צווארו ונראה שלא החליף בגדים. צעדתי אחורה מתרחקת מעט אבל לא ידעתי למה, הוא נראה גדול יותר עכשיו למרות שהיה נמוך ממני בכמה סנטימטרים והיה כחוש מאד.
"אני ג'ייקוב, אני הייתי חלק מהלהקה הזאת פעם. לא סיפרו לך עליי?" שאל מטה את ראשו, הוא מבוגר ממני בכמה שנים.
"לא, אבל נראה לי שאם לא אז כנראה לא הייתה חשוב ממש." אמרתי עדיין צועדת אחורה כשהמשיך להתקדם אליי, נראה שהוא כעס מעט אבל עדיין העלה חיוך על פניו.
"טוב, היה נחמד להכיר אותך… אני לא יודע את שמך." אמר בשקט לוקח עוד צעד קדימה לכיווני.
"את זה בפעם אחרת." אמרתי קופצת אחורנית הופכת לזאב חוזרת עלל צעדי לכיוון הבית. הוא לא עקב אחריי אבל זה לא שינה כלום, הוא ידע איפה אנחנו נמצאים ולא נראה לי שיש לו דברים נחמדים להביא לנו.