ירח שחור…פרק 8

**לפניי הכל:
יש את הסיפור שלי'אני ואלכס'.אני לא ממשיכה אותו.הסוף הוא שאלכס
'הרביץ' לשני ששכחתי איך קוראים לו,היא מסלקת את אלכס.
למחרת היא מגלה שהשני עבד עליה ושהוא עובד אצל האיש
הרע והתקרב אליה כדי להוציא סודות על אבא שלה.הוא מוקפת כולה.
אלכס מוחזק בידם.היא נתקפת סחרחורת כשפתאום אחד מהאנשים מוריד את המסכה ו……..
זה היה אבא שלה!!!!!היא גילתה את אמה,אחותה ואחיה מתחת למסכות.כולם מנצחים,
והיילי מובלת לבית החולים בעקבות התמוטטות פתאומית.היא מרגישה בסדר וסוף טוב-הכל-טוב.
(נהניתם?יופי!!!עכשיו סתמו.)**

פרק 8-ירח שחור:

אוח',מה קורה לי??
מה אני?
מאיפה באתי?
מאיפה אלי באה?
מי ההורים שלי?שלנו?
מה הסיפור של כל העולם הזה?
נרדמתי.

***

"לילי?את מרגישה טוב?"צלעתי למטבח.
"אני..אני לא יודעת.."הרגשתי לא טוב.
"לילי?"הכל בסדר?"עזבה הכל וניגשה אליי במהירות.
"אני…לא יודעת!לא יודעת!!לא-לא-לא-לא!!"
"מה יש?"חיבקה אותי.
"עזבי אותי!!"הדפתי אותה ורצתי בפראות לעבר בית הספר.

נכנסתי באמצע היום.הייתי לבושה נורמלי,
אבל השיער שלי היה פרוע ונראתי עייפה ושיכורה.
לא היה אף-אחד במסדרונות.
כולם בכיתות.היה צילצול.
נדחפתי בין הנערים שנמלטים מהשיעורים המשעממים.
נכנסתי לכיתה במהירות.אלי וג'ייסון היו שם.
ניקול נכנסה.
החוורתי.
הקאתי.
"לילי?!לילי?!ליליאן?!הכל טוב?!?!"צרחו לעברי.
"אני…א–אנ—לא…לא יודעת.."נשכבתי עם הגב על הרצפה.הורדתי את החולצה שלי.
הפנים שלי האדימו.היה לי חם.נשארתי עם הגופייה,במקרה הייתי עם שורט.
"תצילו..תצילו אותי..מה קורה לי??חם לי..ניקול..תעזרי…תעזרו לי…חם לי!!
אני הולכת למות…תעזרו בבקשה..תעזרו לי…אני מתחננת!"בכיתי.
השתטחתי על הרצפה.
"די..הכל בסדר..את תהיי בסדר…אנחנו נטפל בך..דיי..אל תבכי.."התחננה אלי.
"תעזרי לי,אלי..תעזרי לי..תפסי לי את היד.."לא יכולתי יותר.
לא ראו אותי מחוץ לכיתה.כל התיכון היה מתאסף.
"שקט!צריך להפשיט אותה!"צעקה ניקול.
"תנעל את הכל ותצא!"
הוא נעל ויצא.נשארתי עם הגוזייה והשורט.
התליון שלי נחשף.התליון שכתוב עליו 'קרוליין'.התליון עם המנעול.
"מה זה?"שאלה אלי בהפתעה.
"זה..התליון שלי…"עניתי.
"יש לי גם…גם תליון כזה..של 'מלאני'.."תפסה את תליונה בידה.
"אז..אנחנו..אנחנו..באמת ת..תאומות.."
"מה?!"הצטרפה ניקול לשיחה.
"כנראה..שכן.."
"אפשר להתרכז בי?!"
"טוב..לא משנה!תלבישי אותה ונלך לבית חולים!"אמרה אלי.
ניקול שמה רק את הגופייה,שלא יהיה לי יותר מדי חם.
הכיתה שלנו בקומה הראשונה,אז יצאנו מהחלון.
"כנסי,ניקול."נכנסנו למכונית של אלי,היא נהגה.

"את תהיי בסד,אל תדאגי.."הרגיעה אותי ניקול בדרך.
"חם לי,ניקול,חם לי!"אמרתי.
"ששש…כלום לא קרה.."ליטפה לי את הראש.
"אוח',ניקול!"

הגענו.נכנסנו לבניין.
"מהר,צריך לקחת אותה למיון!"פנתה לאישה בדלפק הקבלה.
"מה קרה?"שאלה.
"אני…לא יודעת!חם לי!אני עייפה,חלשה,כאילו שתיתי 50
בקבוקי וויסקי אתמול בלילה!"עניתי.
"שם?"פנתה אלינו.
"ליליאן אליסון."
"גיל?"
"16 וחצי."
"ומי אתן?"
"אחות וחברה."
"הורים יודעים שאת כאן?מישהו?"
הנדתי בראשי.
"אלרגית למשהו?"
"לא."
"לכי למחלקה 3,חדר 511."
"תודה."

"את תהיי בסדר.כלום לא קרה.."התיישבנו על המיטה.
"לא יודעת..אני…פשוט..אני לא יודעת מה עובר עלי.."אמרתי.
הסטתי את מבטי לאישה שישבה במיטה לידנו.היא הביטה בי.
"אמנדה..אמנדה שלי..קרוליין..מלאני.."מלמלה.שמעתי.איכשהו.אין לי מושג איך.
"אלי..היא נראית לך מוכרת?"מלמלתי לאלי.
היא הסתכלה באישה ואמרה: "אני לא יודעת..אולי היא
מכירה אותנו..?"
"מלאני..קרוליין..?איך הגעתן לכאן..?נעלמתן לי לפני שנים.." מלמלה יותר בקול.
ניקול הרגישה לא קשורה.
"מי..זאת..?"מלמלתי לאלי.
"מלאני שלי..קרוליין.."הבטנו בתליון של אלי,היא בשלי.הבטנו אחת בשניה.
מה קורה כאן?