יריבות נצחית – פרק 14

בס"ד

מהפרק הקודם:
"אז מה קרה?" שאלה יפעת,
"כלום עזבו, מה קרה לכם?" שאלה אור כשראתה את פניהן המצוברחות של מורן ויפעת,
"סתם עזבי" אמרה יפעת,
"גם" אמרה מורן,
"נלך לשיעור?" הציעה יפעת,
"טוב" אמר אור ואחריה מורן ושלושתן יצאו מהשירותים לכיוון הכיתה……"

פרק 14:
אלעד נעמד מול דלת ביתה של אור ונשם עמוק "אני מקווה שהפעם היא תבין" מלמל ודפק
על דלת ביתה של אור, "אני באה" שמע אלעד את קול של אור וחיוך עלה על פניו,
"היי" אמרה אור בחיוך כשפתחה את הדלת, "היי" אמר אלעד בשקט ונכנס לתוך הבית
אחרי אור, "ואו, לא אמרת לי שאת עשירה" אמר אלעד והסתכל בהתפעלות על הבית,
"הייתי צריכה?" שאלה אור בקול משועמם,
"אז מה עושים?" שאל אלעד,
"שומרים על אח שלי" אמרה אור כמובן מאליו,
"כן, אבל מה צריך לעשות?" שאל אלעד,
"צריך להרדים אותו" אמרה אור,
"אבל עכשיו שש" אמר אלעד,
"אז?" שאלה אור,
"טוב, אז איך בדה"כ את מרדימה אותו?" שאל אלעד,
"אה זה קל, צריך פשוט לגרום לו להיות ממש עייף" אמרה אור,
"איך?" שאל אלעד,
"תסתכל ותלמד" אמרה אור במבט תחמני,
"היי אילי, תחרות ריצה סביב הבית בלי לפגוע בכלום" צעקה אור לעבר גרם המדרגות ולאחר
שניות מעטות אחיה הקטן של אור נייט התחיל לרוץ סביב הבית ולצעוק בקול,
"זה עובד?" שאל אלעד בבלבול,
"יש לנו בית גדול" אמרה אור,
"אני לא מאמין שזה יעבוד" אמר אלעד ספקן,
"שלוש..שתיים….אחת.." ספרה אור ולאחר שסיימה נשמע דממה בבית,
"הוא באמת נרדם?" שאל אלעד מופתע,
"כמו תינוק" אמרה אור בחיוך,
"ואוו את טובה" אמר אלעד מתפעל,
"אני יודעת" אמרה אור מרוצה מעצמה,
"אז זהו?" שאל אלעד מבולבל,
"יאפ" אמרה אור,
"את טובה" אמרה אלעד,
"רוצה לראות סרט על שאמא שלי תחזור, יש לי סרט אימה חדש?" שאלה אור,
"אממ…אני לא ממש אוהב…" אמר אלעד בגמגום,
"אתה מפחד מסרטי אימה, אל תדאג יש לי עוד סרטים" אמרה אור בחיוך,
"אני לא מפחד, אני רק…" אמר אלעד במבוכה,
"אל תדאג, אני לא אלעג לך" אמרה אור בחיוך, "אולי רק קצת" מלמלה,
"אני צריך ללכת" אמר אלעד במבוכה,
"אבל רק הגעת" אמרה אור בקול לעגני,
"ביי" אמר אלעד בחיוך ופנה לדלת,
"לא שכחת את המוצץ שלך אלעדי" אמרה אור בקול תנוקי,
"ביי" חזר אלעד על עצמו בטון חזר יותר ופתח את הדלת,
"לא רוצה להדאיג את אמא" אמרה אור שוב בקול תינוקי,
"ביי" אמר אלעד וסגר את הדלת במהירות,
"אל תשכח את הבקבוק שלך" צעקה אור בחיוך,
"הוא כזה מצחיק לפעמים" מלמלה לעצמה וקפצה על הספה בעייפות.

"יפעת צאי כבר" קראה מורן בייאוש ליפעת שהתארגנה בחדר,
"אפילו לי לוקח פחות זמן להתארגן ולי לוקח חצי שעה רק לבחור חולצה
ואני לובשת שמלה" רטנה אור,
"אני כבר מוכנה" צעקה יפעת,
"כן זה מה שהיא אמרה לפני שעה" אמרה מורן,
"אני מוכנה מה אתן אומרות?" שאלה יפעת ויצאה מהחדר, היא לבשה חולצה לבנה רופפת
ועליה ציור של לשון, מתחתיה גופית סבא שחורה וסקיני ג'ינס כהות,
"לא אכפת…." התחילה מורן לומר בקול תקיף אך אור דרכה על רגל במהירות,
"מדהים, מהמם אין מילים" אמרה אור בחיוך מאולץ, "אם את רוצה לצאת בזמן הקרוב
תהי בשקט" לחשה אור לתוך אוזנה של מורן, "באמת?" שאלה יפעת בהיסוס,
"כן, בטח מה שאור אמרה" אמרה מורן במהירות,
"עכשיו אפשר ללכת?" שאלה אור,
"כן" אמרה יפעת,
"יופי, סוף סוף" אמרה מורן ונאנחה בהקלה,
"רגע התיק שלי" קראה יפעת ונכנסה לחדר במהירות,
"אח..כל כך קרוב" אמרה אור,
"זהו עכשיו אפשר לצאת" אמרה יפעת ושלושתן פנו אל הדלת,
"אל תלכו" שמעה אור קול אומר בדרך החוצה,
"סתום" מלמלה אור,
"אמרת משהו?" שאלה מורן,
"לא, סתם נזכרתי במשהו" אמרה אור בחיוך מאולץ,
"במה?" שאלה יפעת את אור,
"אמרתי לכם שאלעד היה אצלי אתמול" אמרה אור בחיוך שובב,
"מה!? לא, ספרי" אמרה יפעת ופערה את עיניה בסקרנות,
"הוא בא לעזור לי עם אח שלי, כאילו שאני צריכה עזרה" אמרה אור מצחקקת,
"ו.." אמרה מורן בסקרנות,
"כלום, גיליתי שהוא מפחד מסרטי אימה וירדתי עליו קצת, היה מצחיק" אמרה אור,
"ירדת עליו, באמת אור, את לא קולטת שהוא נדלק עלייך" אמרה יפעת,
"נדלק?, מה הוא גפרור" אמרה אור,
"לא מצחיק, ויפעת צודקת באמת מתי בנים באים לעזור בבייביסיטר סתם ככה" אמרה מורן,
"אלעד הוא לא בדיוק בן" אמרה אור בחיוך ומורן ויפעת נתנו לה מכה בכתף,
"אאוץ', על מה זה היה?" שאלה אור ושפשפה בידה את כתפה,
"על זה שאת סתומה" אמרה מורן ואור גלגלה עיניים,
"האוטובוס" קראה יפעת והצביעה על אוטובוס שהתקרב אל התחנה, ומורן, יפעת ואור
רצו במהירות אל התחנה ועלו על האוטובוס כשהן מתנשפות,
"באו נשב כאן" אמרה מורן והתיישבה על אחד הספסלים באוטובוס, לידה ישבה יפעת
ולידם בספסל אחד ישבה אור בחצי כשפניה לכיוונם של מורן ויפעת ולידה ישב גבר
שמעיל שחור מכסה את רוב גופו וחיוך שטני על פניו,
"זהו הגענו" אמרה יפעת בשמחה לאחר כרבע שעה של נסיעה ושל שיחה מעצבנת במיוחד
על הזמן שלוקח ליפעת להתארגן ליציאה, ושלושתן ירדו במהירות מהאוטובוס
כשמורן ואור עדיין מצחקקות מהשיחה,
"לוקח לי זמן להתארגן, אז מה?" אמרה יפעת בייאוש, ומורן ואור החלו שוב לצחקק בקולי קול,
"קצת" אמרה אור בצחקוק ויפעת גלגלה את עיניה,
"עוד משהו מרגיש שקר כאן" אמרה מורן,
"כן באמת קר כאן" אמרה יפעת וכחכחה את ידיה,
"מוזר לא היה קר מקודם" אמרה אור,
"הצילו!" שמעה מורן קריאה לעזרה,
"שמעתם את זה?" שעלה מורן,
"את מה?" שאלה יפעת,
"הצילו!" שמעה מורן שוב קריאה,
"את זה" אמרה מורן מודאגת,
"אני לא שמעתי כלום" אמרה יפעת,
"גם אני לא" אמרה אור,
"הצילו!" שמעה מורן שוב את הקריאה,
"זה בא משם" אמרה מורן והצביעה על סמטה שהייתה קרובה אליהן,
"את בטוחה? אני לא שומעת כלום" אמרה יפעת, ומורן התחילה להתקדם לעבר הסמטה,
"מורן יש לי הרגשה לא טובה לגבי זה" אמרה אור בחשש,
"אני חושבת שיש שם משהו" אמרה מורן והתקרבה אל הסמטה ואחריה גם יפעת ואור,
"יש כאן משהו?" שאלה מורן בחשש ונכנסה אל הסמטה ויפעת ואור אחריה,
"מחפשות כאן משהו" שמעו הבנות מקול מאחוריהן ושלושתן הסתובבו באיטיות לעבר הקול,
לעיניהן של הבנות התגלתה דמותו של שלום מחייך חיוך זדוני,
"מי אתה?" שאלה מורן בגמגום,
"הסיוט שלך" אמר שלום בחיוך זדוני וחשף את ניביו בפיו……

המשך יבוא…….