יריבות נצחית – פרק 2

בס"ד

מהפרק הקודם :

" אחרי כל השני האלה סוף סוף אני ואת נפגשים שוב" אמר "מי אתה?" שאלה אותו מורן בפנים מבוהלות "נעים מאוד שמי עומר" אמר וחשף זוג ניבים בשיניו "מ…מ…מה אבל ערפדים בעולם, זאת רק אגדה" גמגמה מורן בפחד "מסתבר שיש" אמר עומר וחיוך זדוני על פניו והתנפל על מורן בניביו……… "

פרק 2:
"הצילו, הצילו …" ניסתה מורן לצרוח למשהו שיעזור לה אך מרוב החרדה וההלם שתקפו אותה, היא לא הצליחה להוציא מילה מפיה,מורן יכלה להרגיש כיצד דמה נשפך ולראות איך עומר שותה אותו בעונג, היא החלה להרגיש סחרחורת וראשה כאב היא ידעה שזהו,שהסוף קרב, חייה מסתיימים בנקודה כה מוקדמת של חייה, והיא לא הספיקה להגשים אף חלום מרשימת החלומות הכחולה שתלויה בחדרה, היא החלה לדמיין איך כל חייה עוברים לנגד עיניה את הריבים המטופשים עם יפעת את ימי ההולדת, את פרצופה הכועס והעגום של עדנה בכל פעם שהגיעה תורה לסדר את החדר שלה ושל יפעת ולא עשתה זאת, את החיוכים הצוחקים שלה ושל יפעת בכל פעם שהיו מחקות את הליכתה ואת דיבורה הצורם של עדנה זיכרונות שמי שישמע אותם יתאר אותם כל חשובים אבל בשביל מורן הם היו חשובים, חשובים כל כך שנצרה כל אחד מהם בליבה ולעולם לא שכחה אותם ,היא הרגישה איך לאט לאט היא מאבדת את הכרתה ונרדמת אל תוך המוות, עד שאיבדה את הכרתה כליל, פתאום משהו דחף את עומר מעל לגופה של מורן שהייתה במצב קשה מאוד , "מה אתה עושה?" אמר עומר כשפניו כעוסות ופונות את האיש אשר דחף אותו "קרה משהו ששינה את התוכניות" אמר האיש, הבעתו הייתה קודרת והוא לא הפסיק להסתכל לצדדים לבדוק שאף אחד לא רואה דבר, "מה קרה?" שאל עומר "הזקן הופיע שוב" אמר האיש בפנים עצובות שהראו חשש מתגובתו של עומר "מה הוא רצה ?" שאל עומר "אני לא אפרט בפרטים מכיוון שאין לנו זמן" אמר האיש "הוא הופיע אצלנו כמו בפעם הקודמת וצעק עלינו שאנחנו טועים, מסתבר שיש יותר מפנינה אחת ובלעדיה לא נוכל להפעיל את הכוח הקדוש שלהם בגלל זה היא לא פעלה בפעם הקודמת" אמר האיש "אז,נמצא אותם למה עצרת אותי מלהרוג את הילדה" אמר עומר בכעס "כי יש בעיה קטנה, בלמצוא את שאר הפנינים" אמר בדאגה "מהי ?" שאל עומר שניראה כועס מתמיד מהמידע החדש "היחידה שיכולה למצוא את שאר הפנינים ולהפעיל את כוחן היא הילדה ולכן אביך שלך אותי לעצור אותך ולהגיד לך שיש שינוי בתוכניות" אמר "איזה מן שינוי?" שאל עומר את האיש בפנים חשדניות "במקום שתהרוג את הילדה, אתה צריך לגרום לה, לחפש את הפנינים ולהפעיל את כוחן בשבילנו" אמר "מה, איך ממשימת חיסול קטנה, זה הפך למשימה גדולה ומורכבת"
אמר בכעס ולאחר שנרגע אמר "טוב, אני מסכים אבל אנחנו צריכים למהר, הילדה עוד מעט תמות אם לא נטפל בה שתיתי ממנה יותר מידי דם" והוא תפס את מורן והרים אותה על כתפיו והתחיל לרוץ במהירות לא אנושית לכיוון צריף עץ קטן ונכנס לתוכו,
הוא התקרב לקיר הימני של הצריף ונגע בו בעדינות, לפתע נפער פתח צר ברצפת העץ החורקת של הצריף והוא נכנס לתוכו כשמורן על כתפיו.
בפנים הייתה הייתה עיר שלמה שכל אוכלוסייתה היא ערפדים, העיר הייתה ענקית ושוקקת חיים,עומר החל להתקדם אך לפתע עובר אורח אחד החל לצעוק "בת אדם, בת אדם, בת…" צעק וצעק וברחוב החלה להתפתח מהומה אך דבר זה לא הטריד את עומר והוא המשיך ללכת כאילו שום דבר לא קורא מסביבו, פתאום המהומה נפסקה וערפד שנראה כגילו של עומר ופניו היו פנים קודרות ואפלוליות, התקדם לעברו וחיוך זדוני עלה על פניו, "עומר, עומר, ועומר כשאני חושב שאתה כבר לא יכול להפתיע אותי יותר הנה אתה מגיע ומביא איתך בת אדם" אמר וגיחוך קל נשמע מצד אחד הצופים שעמד וצפה במחזה "אני לי זמן בשבילך שלום" אמר עומר והמשיך ללכת, אך שלום לא ויתר ורץ במהירות על טבעית אל עומר ונעמד מולו "מה קרה מפחד שאני אגע בבת אדם הקטנה שלך, אהה עכשיו אני מבין זו בטח משימה של אבאלה ועומר ממהר לציית" אמר "אתה לא מבין שהוא משחק בך, אפילו עם המשרת שלו הוא מתנהג יותר טוב מאיתך"אמר שלום וחייך אך עומר התעלם ממנו התעלמות גמורה והמשיך ללכת כשמאחוריו שלום והצופים צוחקים עליו.
עומר עבר כמה רחובות ולאחר דקות אחדות הגיע לבניין ענק רב קומות שם חיכו לו כמה ערפדים שנראו שלויים במיוחד "צהריים טובים אדון עומר" אמר אחד מהם ולקח ממנו את מורן שהייתה בחוסר הכרה והעלה אותה על כתפיו"תטפלו בה טוב,אנו צריכים אותה בחיים, הוראה של אבא שלי" אמר כשפניו חשוכות וקודרות והערפדים הנידו בראשם לחיוב והלכו.

עומר התבונן בבניין בחשש קל ונכנס לתוכו, אם יש משהוא אחד שעומר כן פחד ממנו הוא אביו, אביו של עומר היה ערפד קר רוח ולב, קשוח שדאג שכולם יפחדו ממנו, אביו של עומר היה מנהיג הערפדים ועומר תמיד לקח ממנו דוגמה, בצעירותו היה עומר מחכה את אביו בכל דבר, בדיבורו, בהליכתו, בהתנהגותו ולפעמים אף במראהו בקיצור, עומר תמיד רצה להיות כמו אביו ותמיד יחל לכך, אך אביו לעומת זאת לא ממש היה מתעניין בבנו לעיתים קרובות ,הפעמים היחידות שבהן היה מתעניין בו היו כאשר רצה לתת לעומר משימות "מיוחדות" שעומר תמיד התגאה לקבל, לא משנה כמה הייתה קשה, או משפילה הוא תמיד ציית לאביו ואף התגאה בכך.
לאחר הליכה איטית מלווה בחשש של כמה דקות הגיע עומר לדלת גדולה שעליה עמדו שני שומרים,
שכמובן גם הם היו ערפדים, הם פתחו לו את הדלת ועומר נכנס אל תוך אולם גדול ובסופו כס המנהיגות של אביו שעליו ישב אביו של עומר, עומר התקדם באיטיות לכיוונו של אביו ועצר מטרים ספורים מאביו, שהתבונן בעומר בפרצוף מפחיד וחשדני "מה רצונך בני?" אמר אביו בקול גבוה שמילא את החלל "ארצה לדעת על התוכנית שלך בתוכנית, כיצד אוכל לשכנע אותה למצוא בשבילי את הפנינים הקדושות, היא אפילו לא יודעת מה הם?" שאל עומר בחשש
אתה כבר תמצא את הדרך בני, תגרום לא לסמוך עלייך" אמר בקול מפחיד, "אבל איך, למה שהיא תסמוך עליי?" אמר עומר בקול נואש, הוא לא אהב את המשימה שקיבל כלל וכלל אך הוא פחד לומר זאת לאביו וקיבל את המשימה הזו כמו כל משימה שקיבל מאביו במהלך חייו,
"את זה תצטרך לחשוב בעצמך, קדימה הוכח שאתה בני שאתה בשר מבשרי, יש לך הזדמנות להוכיח שאתה ראוי לכס ההנהגה שעליו אני יושב" אמר בקול והסתכל בבנו במבט מאיים, אתם אולי לא יודעים אבל כס ההנהגה של הערפדים היה עובר מדור לדור כל 500 שנה ותפקיד זה עומר רצה יותר מכול, והוא ידע שאם יכשל לא יוכל לחזור עוד לביתו, עומר הינהן באיטיות להסכמה ויצא מהדלת בחשש גדול ובפחד מהבאות.

עומר ירד לקומה התחתונה והתקדם לעבר דלת צרה ונכנס לתוך חדר הומה ערפד, וראה כעשרה ערפדים מתרוצצים ממקום למקום ופניהם לחוצות,
עומר לא הבין בהתחלה מה קרה אבל כשראה את מורן שוכבת מחוסרת הכרה על מיטת החולים, שהביאו במיוחד בשבילה והרופאים מטפלים
בה במהירות הוא הבין שמצבה לא טוב, "היא תמות היא תמות" צעק רופא אחד ועומר החל להילחץ הוא ידע שאם היא תמות זה יהיה באשמתו
ואביו יגער בו ואף יסלק אותו, הוא ראה את אחד הרופאים מחברים את מורן למכשיר שהראה את פעולות הלב של מורן,אך גם בלי להשתכל במכשיר הוא יכל להרגיש כמה הם היו חלשות, הוא הרגיש רעד עובר בגופו ובפעם הראשונה בחייו חש פחד שלא מאביו.
לפתע נשמע צפצוף מחריש אוזניים והרופאים השתתקו,כולם כאחד, הם התבוננו בפנים עצובות על מורן וניתן היה להבחין בצער וכישלון על פניהם ואז אחד הרופאים העביר את מבטו אל עומר ואמר "היא מתה".

המשך יבוא….