יריבות נצחית – פרק 5

בס"ד

מהפרק הקודם:
"לאן את הולכת?" שאל יניב
"לשירותים, תירגע אני לא בורחת לך" ענתה כשחיוך קטן על פניה והיא התקדמה ולעבר השירותים,
כאשר התרחקה מיכל מחברותיה ויניב היא החלה לרוץ לכיוון השירותים, ונכנסה אל אחד מהתאים,
בדקה שאין אף אחד והחלה להקיא "אסור לי להשמין, אסור לי להשמין" מלמלה לעצמה תוך שהיא
מקיאה…….

פרק 5:
"מורן מורן" צעקה יפעת בעודה מרימה את מורן מהרצפה, "היא קרה" אמרה יפעת בשקט ופניה החווירו,
"תירגעי" אמרה אור בשקט ליפעת ובדקה למורן את הדופק בגרון "שיט אין לה דופק" חשבה בדאגה,
יפעת הבחינה בפניה המודאגות של אור ושאלה "אל תגידי לי ש…" ואור עצרה אותה "לא, לא, לא קרה לה כלום, בטח סתם קר לה, אני מרגישה את הדופק שלה" שקרה אור "אני אקח אותה לאחות" המשיכה אור והרימה את מורן מהרצפה "אני אבוא איתך" אמרה יפעת "לא, אני אקח אותה לבד את תלכי לשיעור"
אמרה אור מעט בתקיפות "טוב, אבל תעדכני אותי" אמרה יפעת "בסדר" אמרה אור ומיהרה להסתלק
כשמורן בידה.
לאחר כמה דקות נכנסה אור לכיתה ריקה והשכיבה את מורן על אחד השולחנות, "אני מקווה שזה יצליח"
מלמלה לעצמה אור והניחה את ידיה על חזהה של מורן ומלמלה לעצמה משהו בשפה לא מובנת, "מה קרה?" שאלה מורן בלחש כשהיא מנסה להתרומם בלא הצלחה "ששש.. די די אל תתאמצי" אמרה אור,
ונשמה לרווחה "מה קרה לי?" שאלה מורן בקול חלש "מה אנחנו עושות כאן?" הוסיפה בקושי,
"את התעלפת, ואני לקחתי אותך לאחות, בדרך ראיתי שאת מתעוררת ועצרתי כאן כדי לראות מה איתך"
אמרה אור "עכשיו, בואי נלך לאחות שתבדוק אותך" הוסיפה אור ועזרה למורן לקום מהשולחן שעליו הייתה ובעזרתה של אור שתיהן הלכו לאחות.

"סליחה על האיחור" אמרה מיכל בשקט למורה, גרונה כאב והיא הרגישה חלשה מתמיד,
"שבי במהירות" אמרה המורה ומיכל התיישבה במהירות במקומה, "קצת הרבה זמן בשירותים" אמר לה
יניב שהיה מאחוריה וגיחך, מיכל גלגלה את עיניה והסתדרה במקומה "מטומטם" אמרה בשקט והשיעור התחיל.

"היא בסך הכול התייבשה" אמרה האחות לאור בעודה דוחפת למורן בקבוק מים גדול לתוך הפה,
"תשתי!" פקדה, ואור חייכה לעצמה "זה הצליח" חשבה, "היא צריכה ללכת הביתה עכשיו כדי לנוח,
אז את יכולה לחזור לכיתה" אור הנהנה וחזרה לכיתה,
"מה המספר של ההורים שלך?" שאלה האחות את מורן לאחר שאור הלכה, מורן השפילה את מבטה,
"אהה….אמממ… אין לי הורים" אמרה בעצב "הו אני מצטערת אמרה הרופאה, אז את יכולה לתת לי
את הטלפון של המקום בו את גרה" אמרה האחות "כן" ענתה מורן ונתנה לאחות את הטלפון שעדנה נתנה
להם אם קורה משהו, האחות התקשרה לטלפון הזה ולאחר דקות אחדות של השיחה שמורן לא הצליחה לשמוע כלל, בגלל הקול החלש בו דיברה האחות, "את יכולה ללכת, המשגיחה שלך עדנה תבוא לאסוף
אותך עוד מאט" אמרה האחות ועברה לטפל בילד שנכנס כאשר האחות דברה בטלפון וכל פניו היו מלאות פצעים, אך לעומת מראהו הדוחה למדי כך חשבה מורן הוא עשה למורן פרצופים של פלרטוט,
" אוי באמת" חשבה לעצמה מורן ולקחה את תיקה שאור הביאה לה בעוד שהאחות בדקה אותה,
ויצאה לחכות לעדנה.
"מה איתה?" שאלה המורה את אור כשהגיעה לכיתה "היא בסדר, היא רק התייבשה קצת" אמרה מורן
והתיישבה במקומה, "איפה מורן?" שאל עומר בשקט את אור הוא הרגיש מאוד לא בעניינים לאחרונה
ורצה לוודות שהוא לא מפספס משהו, "התייבשה, עכשיו סתום ותקשיב לשיעור" אמרה אור בלחש
בעודה מסתכלת לכיוון המורה, "אל תשקרי לי, מה באמת קרה לה?" אמרה אומר בשקט אבל בכעס,
"לא עניינך" אמרה אור ועומר הביט בה בזעם ולא אמר דבר.

בסוף השיעור שהייתה גם סוף היום אמרה אור ליפעת "אני באה איתך" קבעה "טוב" אמרה יפעת ושמחה,
שלפחות לא תלך לבד כשמורן לא איתה, עומר התבונן בשתיהן בריכוז רב והלך, מה יש לו?" שאלה
יפעת את אור בעודן הולכות ביחד "למי?" שאלה אור בעודה משחקת טמפל רן בריכוז די רב כשחושבים על זה, "עומר, תגידי איך את מצליחה לשחק בזה תוך כדי הליכה, אני בקושי מצליחה כשאני יושבת"
אמרה יפעת "התרגלתי, אמא שלי מכריחה אותי כל ערב לבוא איתך להליכה, את יודעת הדברים של זה בריא ובלה בלה בלה, בכללי אין לי התנגדות לזה אבל במשך כל ההליכה היא מעבירה לי הרצאות,
על איך צריכה להתנהג ודברים כאלה את יודעת "הרצאות של אמא", אז פשוט התחלתי לשחק בזה כל הליכה, ועומר זה עומר מה אני אגיד לך ילד מוזר כמו כולם" אמרה אור ויפעת צחקקה מאט,
"אבל עדיין את ראית איך הוא הסתכל עלינו, זה היה ממש קריפי" אמרה יפעת "עזבי סתם דביל"
אמרה אור ושניהן נכנסו לתוך המוסד בו גרו יפעת ומורן.

~עיר הערפדים~
"אני שונא אותו, אני שונא אותו, אני שונא אותו" אמר שלום בעודו הולך הלוך ושוב במרחבי ביתו,
"אני לא מאמין אחרי שנים של עבודות לא חשובות פתאום המנהיג החכם שלנו נזכר שהוא אוהב את
הבן שלו ונתן לו דווקא את המשימה הזאת" אמר שלום בכעס,
"תירגע, תירגע לא קרה כלום, המנהיג שלנו יודע מה הוא עושה" אמר אחד מחבריו של שלום שישב לידו במטרה להרגיעו, "לא הוא לא יודע, מי שאמור לרשת אותו זה לא עומר הטיפש, אני אני אמור לרשת אותו, אני שירתי אותו בנאמנות כל השנים, אני מעולם לא אכזבתי אותו, ועומר הוא זה שיצא למשימה הזאת, זו שמי שיצליח בה יהפוך למנהיג שלנו" אמר בכעס "יש לך תוכנית?" שאל אותו חברו,
שלום חייך חיוך מרושע קטן ואמר "כן, יש לי רעיון, עומר אומנם יצא למשימה הזאת ואם יצליח בה
יהפוך למנהיג", שלום עצר במקומו והתבונן בפרצוף חברו שנראה מבולבל במקצת,
"אבל אף אחד לא אמר שהוא באמת יצליח בה" אמר שלום וחיוך מרושע התפרס שוב על פניו……..

המשך יבוא……………..