יריבות נצחית – פרק 6

בס"ד

מהפרק הקודם:
"יש לך תוכנית?" שאל אותו חברו,
שלום חייך חיוך מרושע קטן ואמר "כן, יש לי רעיון, עומר אומנם יצא למשימה הזאת ואם יצליח בה
יהפוך למנהיג", שלום עצר במקומו והתבונן בפרצוף חברו שנראה מבולבל במקצת,
"אבל אף אחד לא אמר שהוא באמת יצליח בה" אמר שלום וחיוך מרושע התפרס שוב על פניו……..

פרק 6:
"מורן" קראה יפעת כאשר ראתה את חברתה שוכבת במיטתה ולידה כמויות של בקבוקי מים,
"יפעת" אמרה מורן בקול חלש, וצחקקה מעט,
"יואו ,את לא מבינה כמה הבהלת אותי" אמרה יפעת,
"בסדר בפעם הבאה שאתייבש אני אגיד לגוף שלי לא להתעלף" אמרה מורן וצחקקה,
"וואו, זה הרבה מים" אמרה אור והסתכלה על השולחן המלא בבקבוקי המים,
"כן, עדנה השתגעה קצת, אני צריכה לשתות את כולם" אמרה מורן בייאוש קל, ואור ויפעת צחקקו,
"אז, איך את מרגישה?" שאלה אור והתיישבה ליד מורן,
"בסדר, אבל אני מרגישה מוזר קצת, כאילו לא התייבשתי בכלל" אמרה מורן והסתכלה על אור שעיקמה את פניה בדאגה "קרה משהו?" שאלה מורן
"לא" ענתה אור במהירות ושילבה את ידה, "אני צריכה ללכת" אמרה אור לאחר שתיקה ארוכה ומעיקה, וקמה ממיטתה של מורן, "ביי" אמרו מורן ויפעת יחד וצחקקו מעט, "ביי" ענתה להם אור ויצאה החוצה .

~בוקר~
"קדימה לקום…" צעקה אור כאשר נכנסה לחדרם של מורן ויפעת,
"עוד 5 דקות" קראה יפעת בעייפות,ואור התקרבה אל יפעת והתיישבה עליה,
'אאאאאהההההה" צעקה יפעת, "רדי ממני" הוסיפה,
"את קמה" אמרה אור בערמומיות,
"לא" ענתה יפעת וניסתה להעיף כרית על פניה של אור אך זו התחמקה ויפעת פספסה,
"אז, אני לא קמה" אמרה אור וחיוך מרושע עלה על פניה,
"את כן" אמרה יפעת בעודה מפהקת,
"אני לא" אמרה אור וצחקקה לעצמה קצת,
"כן" אמרה יפעת,
"לא" אמרה אור
"כן"
"לא"
"כן"
"לא"
"כן"
"לא"
"כן"
"לא"
"כן"
"לא"
"כן"
"לא"
"כן"
"לא"
"כן"
"לא"
"אוי סתמו" צעקה מורן, בעודה קמה מהמיטה וניגשה לארון,
"בוקר טוב גם לך" אמרה אור וקמה מגבה של יפעת,
"תודה באמת" אמרה יפעת וקמה ממיטתה וניגשה גם היא לארון,
"את לא רצית לקום" אמרה אור וחייכה לעצמה,
"אבל למה באכזריות" אמרה יפעת בעייפות והוציאה את חולצת בית הספר מארונה,
"אתן שתי דפוקות" אמרה מורן ולקחה את המסרק המשותף שלה ושל יפעת,
"מי שמדברת" אמרה יפעת והלכה להסתכל על עצמה במראה, ואור הנהנה תוך צחוק,
"יפעת סתמי, אור סתמי, בואו אנחנו מאחרות" אמרה מורן וגלגלה את עיניה,
"האמת שיש עוד מלא זמן" אמרה אור והסתכלה בשעונה,
"פשוט בואו אתן עושות לי כאב ראש" אמרה מורן ויצאה מהחדר ואחריה יפעת ואור,
ושלושתן יצאו מבית היתומים ביחד.

"אז.." התחילה אור לומר,
"אז מה?" שאלה יפעת,
"לא יודעת ניסיתי לפתח שיחה" אמרה אור,
"אמרו לך פעם שאת מוזרה אור" אמרה מורן בחיוך קטן,
"האמת הרבה פעמים" אמרה אור וצחקה, ואיתה צחקו גם יפעת ומורן,
"תגידו רוצות להיפגש מתי שהוא? שלושתנו יחד" שאלה יפעת, והסתכלה על מורן ואור,
"למה לא? אני בעניין" אמרה אור והנהנה לחיוב,
"בסדר, לא יזיק לי לצאת קצת" אמרה מורן וגם היא הנהנה לחיוב,
"אהאהאהאהאה" צעקה אור, כשנער בגילם של אור, מורן ויפעת התנגש באור עם הסקייטבורד שלו ,
"אור את בסדר" קראו מורן ויפעת ונגשו לאור שנפלה על הרצפה ועזרו לה לקום,
"אני מצטער", אמר הנער וקם מהרצפה,
"מ-צ-ט-ע-ר" אתה קרעת לי את החולצה, מה אני עושה עכשיו?" צעקה אור בעודה מסתכלת בקרע הדי גדול בחולצת בית הספר שלה,
"אופסי" אמר הנער בחשש קל, ואור הסתכלה עליו במבט רצחני,
"את יודעת מה אני גר לא רחוק מכאן ואמא שלי בבית אפשר לבקש ממנה שתתקן לך את הקרע" אמר הנער בחשש מאור, ואור הייתה כל כך עצבני מהנער עד שכמעט יכלה לחנוק אותו במבטה,
"למה נראה לך שאני אבוא איתך" אמרה אור כשהיא מושכת כל מילה ומילה
ומתאפקת לא להתנפל עליו מעצבים,
"אוקיי, אוקיי תירגעי תלכי לב"הס עם קרע בחולצה" אמרה הנער והסתובב כשחיוך ערמומי על פניו,
"חכה" אמרה אור ולקחה נשימה עמוקה, "איפה אתה גר?' שאלה בשקט,
הנער חייך מעט "בואי" פקד עליה,
"בנות אני מצטערת, אתן יכולות להגיד למורה שאני יאחר קצת?" שאלה אור בחשש,
"בטח, תסתדרי בלעדינו נכון?" שאלה יפעת,
"כן, תודה" אמרה אור וכל אחד פנה לדרכו, יפעת ומורן פנו לבית הספר, ואור והנער פנו לביתו של הנער, "אז קוראים לך אור, לי קוראים אלעד אבל יפיפייה כמוך יכולה לקרוא לי אל" אמר הנער וחייך
לאור חיוך פלרטטני "פשוט תשתוק ותמשיך ללכת" אמרה אור בקול שניכר היה בו שהיא עוצרת את
עצמה מלצעוק בעצבים על אלעד, ושניהם המשיכו ללכת בשתיקה.

"היי" אמר יניב למורן ויפעת כשראה אותן פוסעות במסדרון,
"היי" החזירה לו יפעת והסמיקה "מה קורה לי?" חשבה,
"וואו, לא צינית, לא צועקת, מי את ומה עשית ליפעת?" אמר יניב בציניות, ויפעת גלגלה עיניים,
"תגידו עשיתם שיעורים במתמטיקה?" שאל יניב בתקווה
"כן, ושכח מזה, אנחנו לא מביאות לך להעתיק לקח לנו מלא זמן אתמול להכין אותם" אמרה יפעת ונגשה לפתוח את הלוקר שלה, "להעתיק?" אמר יניב בתמימות, "אני רק רציתי להשוות את התשובות שלך,
עם התשובות שלי" הוסיף יניב בתמימות, "בטח, ואני מזה מאמינה לך" אמרה יפעת בציניות,
"לפחות ניסיתי" אמר יניב ושלושתם הלכו לכיוון הכיתה אך בדרך מורן נתקעה במישהו בדרך ונפלה,
"תיזהר" אמרה מורן בכעס וקמה בעצבים היא התבוננה מקרוב בעיניו וטבעה בהם,
הלב שלה החל לדפוק במהירות, וידיה הזיעו, היא התבוננה באותו נער, שהיה מוכר לה, זה
היה……

המשך יבוא………………