יריבות נצחית – פרק 7

בס"ד

מהפרק הקודם:
בדרך מורן נתקעה במישהו בדרך ונפלה,
"תיזהר" אמרה מורן בכעס וקמה בעצבים היא התבוננה מקרוב בעיניו וטבעה בהם,
הלב שלה החל לדפוק במהירות, וידיה הזיעו, היא התבוננה באותו נער, שהיה מוכר לה, זה
היה……

פרק 7:
"עומר" קראה מורן, והתבונה בעיניו של עומר בהפתעה,
"כן" אמר עומר למורן שהייתה שקועה בעיניו,
"אהה…אממ..סליחה, ביי" אמרה מורן במהירות והלכה משם במבוכה, ואחריה יניב ויפעת,
"חכי" קרא עומר למורן, ומורן הסתובבה אליו ואחריה גם יפעת ויניב,
"בוקר טוב" אמר עומר בחיוך והמשיך ללכת, מה שגרם לה להיות במבוכה ולהסמיק ויתר ממה שהיא,
"אני צריך לדעת משהו?" שאל יניב את מורן והיא רק המשיכה ללכת במבוכה
ושתקה עד שנכנסה לכיתת המדעים יחד עם יפעת ויניב,
"למה עשיתי את זה?" חשב עומר לעצמו כשהתרחק ממורן, יפעת וניב,
"היה לה משהו בעיניים ש…, לא לא זה לא קורה לך, אתה לא
מתאהב בטח שלא בה" חשב לעצמו עומר ונכנס לאחת הכיתות.

"אז…רוצה לשתות משהו?" שאל אלעד את אור בעודם נכנסים לדירתו של אלעד,
"איפה אמא שלך?" שאלה אור בכעס והסתכלה במבט רצחני בעייניו של אלעד,
"אז את לא רוצה לשתות, אני אלך לקרוא לה, היא בטח בחדר" אמר אלעד ועלה במדרגות לעבר
חדר העבודה של אימו "איזה נערה קשה" חשב לעצמו בדרך,
"שמעתי את זה" מלמלה לעצמה אור,
ונגשה לשבה על ספת עור שחורה גדולה, והתבוננה בשידת עץ נמוכה שהייתה קרובה אליה,
על השידה הייתה תמונה שלכדה את עיניה של אור, בתמונה היה ילד קטן כבן 3 שדמה מעט לאלעד,
ואיש גבוה כבן 30, אור תפסה בידיה את התמונה והביטה בה "הוא כזה חמוד" חשבה לעצמה אור,
"קחי" אמר אלעד והעיר את אור ממחשבותיה וזרק חולצה לבנה גדולה לעבר אור, "תלבשי את זה ותביאי לי את החולצה שלך אמא שלי כבר תתקן לך אותה" אמר אלעד ואור הנהנה לחיוב,
"תסתובב" אמרה אור ואלעד הסתובב, "אוקי אתה יכול להסתובב שוב" אמרה אור לאחר כמה שניות,
"וואו זה היה מהר" אמרה אלעד בהפתעה,"אני מחליפה בגדים מהר, יש לך בעיות עם זה?" אמרה
אור בעצבנות, "את ממש שונאת אותי הא?" אמר אור ולקחת את חולצתה
הקרועה של אור ועלה למעלה במדרגות, "זה מה שקורה למי שהורס לי את הבגדים"
אמרה אור ואלעד חייך לעצמו והמשיך ללכת לעבר חדרה של אימו.

"…ואל תשכחו את העבודה במדעים שצריך להגיש לשבוע הבא" אמר המורה
בסוף השיעור והצלצול נשמע לאחר שניות ספורות,
"היי יפעת, נכון שנורא בא לך לעשות את העבודה במדעים איתי"
אמר יניב בקול מתחנן מעט, "האמת קבעתי עם מורן כבר" אמרה יפעת בפרצוף מצטער,
"האמת שלי לא ממש אכפת" אמרה מורן ויפעת נתנה לה מכה עם המרפק,
"אאוץ' " אמרה יפעת והחזיקה את מרפקה "יופי, אז קבענו, מחר בספרייה, ביי" אמר
יניב במהירות והלך במהירות, "רגע" קראה יפעת אך יניב היה כבר רחוק מידי כדי לשמוע,
"יופי מורן תראי מה עשית" אמרה יפעת בעצבים ומורן צחקקה לעצמה
ושניהן פנו לעבר הקפטריה.

"אז.." התחיל אלעד לומר והתיישב ליד אור שבהתה בקיר,
"אז מה?" שאלה אור בתמיהה,
"סתם ניסיתי לפתח שיחה" אמר אלעד ואור צחקה,
"מה?" שאל אלעד כלא מבין,
"סתם, יש לי דה ז'ה וו" אמרה אור בחיוך ושניהם צחקו,
"זה אתה עם אבא שלך?" שאלה אור את אלעד והביטה בתמונה שהחזיקה מקודם,
"כן" השיב אלעד בעצב מעט,
"הוא בעבודה עכשיו?" שאלה אור כמנסה לפתח שיחה,
"הוא מת" השיב אלעד בעצב והרכין את ראשו,
"אני מצטערת" אמרה אור והרכינה גם היא את ראשה באי נוחות,
"את לא צריכה להצטער זה קרא וזהו" אמר אלעד והביט לתוך עיניה של
אור ונראה היה שטבע בהם, "היא ממש יפה" חשב לעצמו,
"גם אבא שלי" אמרה אור לאחר שתיקה ארוכה,
"מה?" שאל אלעד,
"מת" אמרה אור ונדמה היה שהיא עומדת לבכות, ואלעד התקרב אליה,
"זה כנראה מכנה משותף בינינו" אמר אלעד והחזיק את ידה של אור, שניהם התבוננו
אחד בעיניו של השני והתקרבו אחד לשני, הם הקריבו את ראשיהם אחד לשני ו…….

המשך יבוא…………