יש לי שם – אבל כולם קוראים לי ליידי מיפלצת (1)

פאלגורן ובריגן שוטטו מעט בחצר ועצרו ליד שלולית קטנה .
הם לא דיברו , הם היו חברים שלא תמיד צריכים לדבר אחד אם השני כדי להבין .
היא היתיישבה ליד השלולית וסקרה את בבואתה .
היא לא ניראתה מיפלצתית במיוחד , עורה היה בהיר וצח , שערה שחור כפחם , ועיניה המשונות היו מיפלצתיות הימנית כחולה כמו הים , והשמאלית צהובה כנו החול . היא הייתה יכולה אפילו להיחשב כיפה .
כמובן אם לא הייתה מיפלצת .
בריגן חזר ובידו שני תפוחים . היא היסתכלה עליו , "רצית לאכול לא ?" הוא שאל היא לקחה את התפוח.
"מאיפה השגת אותו ?" שאלה ,"גנבתי אותו מאחד הסוחרים בעיר " ענה בריגן בלי שמץ של בושה או פחד .
תפוחים היו מיצרך יקר בתקופה הזאת , רוב הפירות היו הולכים ישר למלך וסטר החדשה , מלך מאדר כבש את וסטר ושלח את אחד יועצו ואת מישפחתו כדי לימשול .
פאלגורן הייתה בת 6 כשהפלישה החלה , החיילים באו לביתה והרגו את הוריה וכך הגיעה פאלגורן לבית היתומים . כמובן שאותה לא הצליחו להרוג , היא הייתה מהירה , מחושבת ,חסרת פחד וכאב . אבל בכל זאת ברחה . כשהמלך תיאדרל מצא אותה משוטטת ברחובות הוא שלח אותה לבית היתומים ופקד על המשרתות לטפל בה , ומאז בכל חודש היה חוזר לבית היתומים ושואל אותה אם היא יודעת מה הכישרון שלה , והיא תמיד ענתה בסירוב ,מיפני שאצל המלך תיאדרל כמו ברוב הממלכות מחוננים היו הופכים לרכוש המלך ,והיא לא היתכוונה להיות הצעצוע של אף אחד .
בריגן היתיישב לידה .
"על מה את מיסתכלת ?" שאל .
"אתה חושב שאני יפה ?" שאלה אותו .
בריגן הופתע המשאלה .
"מה זאת אומרת ?" שאל אותה .
"אתה הבן – אדם היחיד שאני מכירה שלא מפחד מימני , שלא חושב שאני לגמרי מיפלצת ,ואתה לא שופט אותי ,אז רציתי לדעת אם אני יפה " ענתה לו.
היא לא ידעה הרבה על עברו של בריגן ,הוא לא הרבה לחלוק .היא ידעה שגם אימו הייתה מחוננת , היא הייתה רקדית מחוננת אצל מלך וסטר אך היא נירצחה כשהיה בן 5 משחפת.
למעט זאת היא לא ידעה עליו דבר ,היא ידעה שהוא היה מיסתורי מאוד ונהג להיתחבא כשתיאדרל היה בא . היא מעולם לא שאלה למה , היא הרגישה שזה לא עיניינה.
"את לא הטיפוס שלי " ענה בריגן בשעשוע .
איזו שאלה מגוכחת זו , חשבתי שמעולם לא הפריע לך יופייך " ענה לה.
היא צחקה לעצמה "כניראה שהשאלה הייתה באמת מגוכחת ".
היא סיימה את התפוח ועלתה לחדרה .
היא הייתה צריכה לישון ,מחר יבוא תיאדרל וישאל אותה לכישרונה . הוא לא יוכל ליראות אותה עייפה זה לא מנומס .
היא היתעוררה בזריחה והלכה לחדרו של בריגן . הוא לא היה שם . כרגיל ביום ביקורו של תיאדרל .
היא ירדה לחדר האוכל .
לא היתחשק לה לאכול אז היא לקחה לחמניה ואכלה אותה בשיממון .
זמן קצר לאחר מיכן הגיע תיאדרל במרכבות הזהב שלו ופאלגורן הלכה לקבלו .
הוא ניראה כעוס .
תיאדרל ניגש היישר אליה .
הוא שאל אותה בקול מורם מכעס "לאחר עשר שנים שאת נימצאת במוסד זה תחת חסותי והיום אני חוזר ושואל אותך , האים את יודעת מה כישרונך ?"
"לא " ענתה פאלגורן בראש מורן ובטון קר .
"מאסתי בלחכות !" צעק תיאדרל . "אירזי את חפצייך , בטח בארמון כבר נצליח לגלות את כישרונך ".
וכשפאלגורן באה לימחות השיב "וזאת פקודה של מלך וסטר החדשה !" .
לפתא משום מקום הופיע בריגן "אם היא הולכת אני בא איתה " אמר בתוקף .
"מה בשם נאדר אתה עושה פה ?" אמר תיאדרל .
בריגן חייך בסיפוק.
"אתה מכיר אותו ?" שאלה את בריגן בהפתעה .היא לא ידעה איך הוא יכול להיות כלכך חשוב שמלך וסטר החדשה יכיר אותו ,הוא בסך בכל ילד .
"אני יודע שאת לא רוצה לבוא לארמון המלך ויש לי תוכנית "אמר בריגן בקול משועשע .
"ואני יספר לך אותה כשנגיע "
היא ארזה את חפציה והגיעה לכירכרה .
"אחרייך ליידי מיפלצת "אמר תיאדדרל בחיוך ארמומי .
היא ציפתה לדעת מה תוכניתו של בריגן כי לא חשבה שהיא יכולה ליסבול את תיאדרל למשך זמן רב .