כלא אקווה פרק 1 :)

פרק 1 :

"תעזוב אותה … היא לא עשתה לך כלום " צעקה האישה בעלת השיער האדום והעיניים הכחולות , אימי .
"זה לא העסק שלך מה שאני יעשה איתה " נבח השומר שפניו היו מחוסות במסכה שחורה ורק עיניו השחורות נגלו דרכה . הוא אחז בידי וכמעט תלש אותה מהמקום .
"בבקשה …" התחננה אימי בפניו . וא לא הקשיב , עד שני שומרים התנפלו על אימי , את אבי הם כבר לקחו .
"לאן אתם לוקחים אותי ? מה אתם הולכים לעשות להורים שלי ?" שאלתי כשהדמעות החלו לזלוג מעיניי . השומר הביט בי ועיניו שידרו בוז צרוף .
"איכרים . כמה שאלות יש לכם " הוא מלמל וגרר אותי לתוך משאית , ידעתי שלוקחים אסירים במשאיות כאלה .
הדבר האחרון ששמעתי אחרי שדלת המשאית נסגרה מאחוריי הייתה הצעקה מקפיאת הדם של אימי ואחריה שתי יריות .

התעוררתי בבהלה , מצחי נטף זיעה קרה ונשימותיי היו כבדות .
זה רק חלום , אמרתי לעצמי . אבל זה לא היה חלום זה קרה באמת לפני עשר שנים .
"הכל בסדר בריט ?" נשמעה קול מוכר מהמיטה שמעליי .
"כן זה – זה סתם חלום רע רוב " מלמלתי ושפשפתי את עיניי . "מה השעה ?" שאלתי את רובין שהציצה עלי מהמיטה העליונה במיתה הקומותיים שחלקנו .
"עכשיו שבע , קמת בדיוק בזמן " היא חייכה ועינייה הסגולות נצצו .
"אוקיי , יש לנו מורים לשגעה אז כדי שנקום לא ?" שאלתי וחייכתי עליה ,מנסה נואשות לשכוח את החלום שחלמתי . רובין חייכה אלי ובקפיצה אחת ירדה ממיטתה ונחתה על הרצפה בתנועה אקרובטית . שנינו צחקנו ואני גם ורדתי ממיטתי ושניינו נכנסנו לשירותים שהיו צמודים לחדר שלנו.
"מה את חושבת שנלמד היום ? " שאלה אותי רובין בעליזות ומרכה את משכת השיניים על מברשת השיניים שלה .
"בבקשה את תגידי לי שזה באמת מעניין אותך " התחננתי בפניה . ושטפתי את פני וניגבתי אותם במגבת פנים רכה .
"זה לא אבל … " רובין הייתה מקרה אבוד . כל דבר שהיא עשתה גרם לה להיות שמחה , אפילו הלימודים המשעממים של מערכת החינוך הכושלת של השלטון .
"אותי יותר מעניין עם כריס יגיעה או לא " אמרתי דרך מברשת השיניים שלי .
"איך זה שלא משנה על מה אנחנו מדברות בסופו של דבר השיחה מגיעה כריס ?" היא שאלה וירקה את משכת השיניים מפיה ולאחר מכן צחקה .
באמת היה משהו בדבריה . בכל פעם שכריס לא היה בסביבתי הייתי מדברת עליו אבל לא יכולתי להודות הזה בפניה . " זה לא נכון רוב " אמרתי ומרפקתי את צלעותיה .
התחנה הבאה שלנו הייתה ארון הבגדים המשותף שלנו . למרות שאני גדולה מרובין בשנתיים היינו באותה מידה ככה שהיו לנו די הרבה בגדים , יחסית לכל השאר .
אני לבשתי חולצה פשוטה בצבע ירוק וגינס משופשף , רובין לבשה חצאית שהייתה שלי במקור וסוודר כחול .
שניינו לקחנו את התיקים שלנו יצאנו לכיוון חדר האוכל של כלא אקווה , שם בוודאות אפגוש את כריס .
"רוב , בריט חכו רגע ." קולו של ג'וש נשמע מאחוריינו , כשהסתובבנו ראיתי שהוא מלווה בג'ק שנראה קודר כרגיל .
"ריאתם את ג'יי ?" שאלה רובין בחיוך את הבנים .
"אני חושב שהוא כבר בחדר האוכל " אמר ג'וש וחייך אל שתיינו .
"רוב , בריט , ג'וש ,ג'ק .איזה מזל שאתם פה כבר חשבנו שאיחרנו" קולה המבוהל של ג'ולייט נשמע בהמשך המסדרון של המעונות בהם גרנו , היא הייתה מלווה באמילי ואחיה בקטן בן , שלושתם חייכו כשהגיעו עלינו .
"אמ… חברה אני חושב שכדי שנזוז " אמר בן בקול שקט . פניו היו מופנות אל שעון שהיה על קיר המעונות . השאה הייתה שבע וארבעים מה שאומר שבעוד עשרים וחמש דקות יסגרו את חדר האוכל ולי לא יהיה מספיק זמן להיות עם כריס .
"קדימה כריס מחכה לי " אמרתי והתחלתי להגביר את קצב ההליכה . כולם צחקו ,אפילו ג'ק , ובאו בעקבותיי .
כשהגענו לחדר האוכל השעה הייתה שבע וחמישים . בלי לחשוב פעמיים מיהרתי אל מטבח חדר האוכל לא נשמתי עד שלא ראיתי אותו עומד באמדה שלו ליד הכיור הענק .