כל הסיפורים נכונים- פרק 3

יצאתי מחדר ההנהלה, סגרתי אחרי את הדלת הכהה. " לא תאמין מי המנהלת כאן" אמרתי לדיימון שנשען על הקיר, עייף גם הוא " טורי?" אמר "מה? איך?" שאלתי מופתעת, הוא סובב אותי לכיון דלת החדר הסגורה ' משרד ההנהלה – טורי וואיט ' היה חקוק בשלט כסוף קצת מעל אמצע הדלת " לא קראתי אותו מההתחלה וזה היה כל כך מפתיע לראות אותה כאן" אמרתי כשאנחנו מתקדמים " אז היא לא נתנה לך עונש נכון?" שאל בידיעה "לא, היא עדיין לא מאמינה בעונשים" נשמע עוד צלצול, "מה יש לנו עכשיו?" שאלתי, "טקס עם כל השכבות לקבלת כיתות י" אמר דיימון בייאוש " שנבריז?" הציע לאחר כמה שניות. "אתה אף פעם לא רוצה להבריז, יש לך תמיד מצפון על כך" אמרתי, "תראי אותך, אין מצב שאני משאיר אותך ככה" "איך ככה?" שאלתי כשאנחנו מתקדמים לכיוון המסדרון "ככה, שפוכה" אמר, לקחתי נשימה אחת עמוקה " אין מצב שאני חוזרת הביתה, אני אעדיף להישאר במועדון חשפניות הזה מאשר להיות שם" אמרתי. " מי אמר שחוזרים הביתה?" "אז לאיפה הולכים?" שאלתי , " הפתעה" אמר "בואי" הוסיף, הלכנו במהירות לגדר השבורה שמאחורי בית הספר, טיפסנו בקלות ותוך מספר דקות כבר היינו מחוץ לבית הספר " איך אתה עד לכאן? כלומר עם המצפון" " אמ, תזכרי לי את זה לנצח? זה היה בכיתה ח' " אמר, "כן, כנראה שאזכור לנצח" אמרתי בגיחוך. " אתה מתכוון לגלות לי לאן הולכים?" שאלתי אחרי כמה דקות של שתיקה "כמעט הגענו " אמר, לאחר עוד כמה דקות מהירות של שתיקה, הגענו לחוף הים "אתה דפוק" אמרתי בחיוך. נכנסו לחוף מהכנסה הצדדית, "אני יודע, עוד לא הגענו, בואי" אמר והתחיל לרוץ בחול. הוא נפל, ושהושטתי יד לעזרה, הוא הפיל אותי "מה זה אמור להביע? " שאלתי בגיחוך, מנערת ממני חול "זיכרון רחוק מהימים הטובים" הוא אמר והמשיך לרוץ, הגענו לחומה קטנה שעשויה אבן, כמו מחצה, "לא נכון" אמרתי "כן נכון" הוא אמר בחיוך. הלכנו עוד כמה צעדים ונעצרנו מתחת לכמה עצים, עצים שהיו מסודרים בצורה מרובעת, כמו חומה הכל היה שם, השמיכות, החריטות שלנו על חלק מהעצים, הכל " אני לא מאמינה" אמרתי בחיוך, זה היה המקום שלנו. המקום שהיינו באים אליו כשהיה לנו קשה, הכרתי אותו כשחיפשתי אחריי דיימון ביום שהוא ברח מהבית אחריי שהוא ראה במו עיניו את אביו שוכב עם בחורה שצעירה ממנו בהמון. הגעתי לכאן בטעות, וכשמצאתי את דיימון חזרנו לכאן, זה היה מלפני ארבע שנים, מאז חזרנו לכאן עד גיל 14 ואז החוף היה מזוהם ומאז בכלל שחכנו מזה " נטשנו את המקום הזה לא חושבת?" אמר "קצת" אמרתי בציניות. הוא חלץ את נעליו, החול במקום היה קר מצל העצים, הורדתי את התיק ואת הנעליים, דיימון גם זרק את התיק בצד, הוא החזיק בידי " טיול ליד שפת המים?" הוא שאל " טיול ליד שפת המים" עניתי, הוא הוריד את חולצתו וחשף את בטנו המעט שרירית, בעלת כמה צלקות ישנות, רצנו למים, כי החול עד המים היה רותח, ישר אחריי שנכנסו למים דיימון השפריץ עלי, החזרתי לו אבל הוא הספיק לברוח " אני עוד אנקום בך!" קראתי לעברו והא צחק, הוא רץ בתוך המים שהגיעו קצת אחריי קרסוליו, עד שלפתע הוא נפל. המים שהגיעו אליי עד חצי מהמרחק שיש בין הברך לרגל, היו נעימים, רצתי אליו "מגיע לך" צחקתי עליו, עד שלפתע גל בא משום מקום והעיף אותי "יופי עכשיו כולי רטובה בגללך" צעקתי אליו, כאלו שבאמת אכפת לי ממים "קוראים לזה קארמה" הוא אמר בגיחוך "אני אראה לך מה זה קארמה" אמרתי לו והשפרצתי על פניו כמובן שהוא החזיר לי, רבנו בתוך המים, זה הרגיש כל כך תמים, כמו שהיינו ילדים קטנים. עד שלפתע נפלתי לכיוונו, הוא יצב אותי, היינו כל כך קרובים, יותר קרובים מאי פעם, הרגשתי את הבל פיו בריח מנטה. ניסיתי לעמוד ישר אבל הגלים הקשו עלי, כדי לשבור את המתח השפרצתי עליו מים הוא חייך כשראה שהכל בסדר איתי ושהפריץ עלי גם, שחינו קצת במים, צללנו, הוא זרק אותי מגבו, אני ניסיתי להרים אותו והטבעתי את שנינו בטעות. פשוט נהנינו. " כבר 12 היינו כאן המון " אמרתי, מביטה בשעון הגדול שמעל הכניסה, " כן, אנחנו צריכים לקחת את המכונית" אמר, "שחכתי מהמכונית שלך בכלל" אמרתי, שחינו בקלות בעזרת הגלים עד החוף " אין לנו מגבות ואין לנו בגדים להחלפה" אמר, "אתה יודע שזה לא מפריע לי" אמרתי כשהגעתי לחוף וסחטתי את המים משערי, אספתי אותו לגולגול גבוה כדי שלא יטפטף "את תתקררי" אמר " ואתה לא?" שאלתי, " המערכת החיסונית שלי חזקה יותר משלך" אמר " טוב, זה נכון" השבתי. " אני אשרוד עד הבית " הוספתי, דיימון לבש את חולצתו הלבנה, הוא היה נראה מוזר כשמכנסו ושער רטובים וחולצתו רטובה רק מכמה טיפות שנטפו משערו עליה. כשרגלי נספגו בחול, ניקיתי אותם בעזרת ידי, וגרבתי בחזרה את גרבי ונעלי את נעלי האולסטרס שלי. סחטתי את חולצתי שבגלל המים נהייתה עוד יותר כהה משהייתה. " תודה" אמרתי לו, הוא חייך, הוא יודע שאני לא בן אדם שמודה לאנשים וכשכן אני ממעיטה במילים, שמנו שנינו את התיקים על הגב והתחלנו ללכת. " את עושה היום משהו מיוחד בערב?" שאל, "יש לי את ההשקה של אימא, קן מוצרי טיפוח חדשים, אבל אני לא אלך" אמרתי. " זה יכעיס את לילאן לא?" " ברור שזה יכעיס אבל שתבין שאני לא הבובה שלה" אמרתי, " אוקיי, סליחה, בוא לא נדבר עליה, מה רצית להגיד?" שאלתי, "חשבתי שתרצי ללכת איתי לסרט, שחכת שיוצא היום ההמשך של ' בחצות היום' ?" שאל " זה היום?" שאלתי, " אימא בחיים לא תתן לי לצאת אם לא אבוא איתה, אז קבענו" אמרתי " מורדת מה?" חייכתי, לא שמתי לב אבל הטפטוף מהבגדים נחלש, השמש הייתה רותחת כנראה, לנו זה לא הפריע בגלל הבגדים הקרירים והשער הרטוב. " אנחנו רטובים מידי מכדי להיכנס למכונית, הריפוד מעור, הוא ייהרס" אמרתי " אני בטוח שזה עור מזויף, ג'יימס בחיים לא ישקיע במכונית מסוג זה" אמר. אני לא יכולה לסבול שהוא קורא לאבא שלו בשמו הפרטי, אבל גם אני הייתי עושה את זה, אם אימא הייתה נותנת לי לדעת מהו שמו החדש. " וגם המכנסיים שלי כבר לא נוטפות "אמר לי, לא עניתי לו. תוך דקות בודדות. הגענו למכונית, דיימון פתח לי את הדלת, והתיישב בשנייה. הוא הוציא את המפתחות מהתיק והניע תוך כמה שניות את המכונית. לא היה כמעט מכוניות בחנייה, בטח אלו של המורים. " אימא שלך תשתגע כשהיא תראה אותך ככה" אמר, "כן.. למה היא לא יכולה למצוא עבודה נורמלית כמו מוכרת או בעלת חנות בגדים זה עדיף על מוציאה קן איפור ומוצרי טיפוח, אני מתכוונת שהעבודה הזאת לא מצריכה ממנה הרבה ובגלל זה היא המון בבית" "אימא שלי כמעט אף פעם לא בבית וכשהיא כן זה מרגיש שהיא לא כי אני אוויר בשבילה" אמר. בכאב, " אחלה של הורים יש לנו, אבות נוטשים ואימהות 'מדהימות' " אמרתי, דיימון עצר את המכונית בפתח ביתי " אני כבר אתקשר אליך לגבי הסרט" אמרתי לו, "ואני אסתדר עם הדלת " הוספתי. "אימא שלך, ליד הדלת והיא נראית כועסת" אמר לי שנייה לפני שיצאתי, הסתכלי לכיוון הדלת והיא אכן הייתה שם " יאי לי" אמרתי בציניות ויצאתי. דיימון חיכה כמה שניות, נופף לי לשלום ונסע. " מבריזה ביום הראשון? למה כולך רטובה? גררת לזה את דיימון ? הפרעה ביום הראשון? גברת צעירה למה את הולכת לבית ספר כדי להפריע "היי, הכל בסדר איתי, תודה ששאלת " אמרתי בציניות. נכנסתי הביתה וזרקתי את התיק בצד הכניסה " ואל תקראי לי גברת צעירה" אמרתי " אני אקרא לך איך שבא לי " אמרה " תעני לי על מה ששאלתי" הוסיפה " אוקיי, כן אני מבריזה, הייתי בים, לא גררתי את דיימון לשום דבר שהוא לא רצה לעשות, אני לא בן אדם צבוע ששומר את הדברים בבטן אז אם זאת נקראת הפרעה, כן אני פושעת סדרתית, ואני הולכת לבית הספר הזה כי מכריחים אותי. עוד משהו?" שאלתי והמבט של אימא היה מאוד מופתע "חוצפנית" אמרה והביטה בי. עליתי למעלה למקלחת. הורדתי את הבגדים שנצמדו לגופי ונכנסתי למקלחת במהירות. המים החמים היו נעימים על עורי שהיה כבר קר מהרוח שהקפיאה את המים. שערי הסריח ממי ים, חפפתי אותו במהירות. המקלחת לא הייתה ארוכה אבל היא הייתה בדיוק בזמן, לקחתי את חלוק האמבטיה שלי, יחד עם מגבת על שערי, והלכתי לחדר שכתבי על המיטה במשך כמה דקות ולאחר מכן, כשהתייבשתי לבשתי שורט מבד משוחרר בצבע ירוק כהה עם גופיה בצבע ירוק בהיר. אספתי את שערי לקוקו גבוה, לקחתי את אזניות, תחבטי אותם באוזניי, הפעלתי את הMP ולחצתי על 'נגן'..