כריסטה

פרולוג!
היא לא ידעה מאיפה זה נפל עליה. קודם כל, אין לה הורים. היא לא יודעת איפה הם. כל החיים שלה היא גרה אצל משפחת גולדשטיין, והיום היא מקבלת מכתב שהנמען הוא – או הנמענים הם – "הוריה של כריסטה גונזאלס".כריסטה ידעה תמיד ששיערה הבהיר ועיניה הכחולות לא היו תורשתיים, כן גם גובהה, כיוון ששני הוריה היו כהי שיער וכהי עיניים לעומתה, חברה ליאם גולדשטיין נראה כשילוב מושלם של הוריה המנוחים – כהה שיער וכהה עיניים, גובהו כמטר ושמונים, מתנשא בלפחות חמישה עשר סנטימטרים מעל כריסטה.
אי אפשר היה להגיד שכריסטה לא רצתה להיות כמוהו, כאילו שהיא תמיד הייתה שייכת למקום הזה, לחור הקטן הזה שהיא גרה בו. למורת רוחה, רק מכיוון שלא ממש היה לה כוח לעוד משטרה, תמיד ניסו לאמץ אותה, וזה אף פעם לא הצליח. כאילו שהיא מגנט לצרות. הפעם הראשונה שזה קרה, היא הייתה אז בת שמונה, כמעט תשע. היא נסעה עם ההורים המאמצים הראשונים שלה לקניון, בשביל לקנות לבנם האמיתי, בן השלוש, צעצועים חדשים. היא אהבה את ג'ורדן, אבל הוא מת. מת במכונית, ידח עם אמא ואבא שלה. אחרי זה – הכול הפך מהר יותר. באימוץ האחון שלה, כשהיא הייתה בת 13, ההורים המאמצים מתו עוד לפני שהם הגיעו הביתה, כשהם עברו ברחוב היה גז רעיל, ובנס, ניצלה כריסטה. היא תמיד חשבה שזה לא הוגן שדווקא היא, כריסטה תסבול מדבר נורא כל כך, אבל זה זמן רב היא לא חשבה על זה. "כריסטה, תרגעי. די עם סיפורי האבל המטומטמים שלך." היא חשבה, נועצת בה מבט, רק נפשית.
ליאם נכנס לחדר, קוטע באחת את הרהורי המחשבה שלה. "את לא יודעת מזה כלום?" הוא שאל שוב, לא מצליח להבין איך באמת הדבר הזה, המכתב הזה, הגיעה לכריסטה.