לב של אבן (עם שניצלושש ) פרק 2 ^^

" מאז ומעולם חיו המכשפות הטובות והרעות בשני יקומים מקבילים . בדרך כלל היחסים ביינהם היו יציבים , המכשפות הטובות חיו בצד המואר של המימד והמכשפות הרעות בצד שחשוך שלו .
מסתבר שבזמן האחרון היחסים בין שני סוגי המכשפות הדרדר , מלחמות פורצות ומפסיקות כל הזמן וזה עיניין של זמן מועט בלבד עד שאחד הצדדים ינצח , מובן שכולנו יודעים איזה צד זה אך חייבים להיות מוכנים " פרופסור וויבר וסיים את המשפט בצחוק רועם .
השענתי את ראשי על השולחן וחיכיתי שמשהו מעניין יקרה . זה לא עבד , ווילר המשיך לקשקש על חשיבותם של המכשפים הצעירים במלחמה וכל זה .
"לסיכום אני מבין שאתם עייפים ואבל יש עד משהו אחד שתצטרכו לבצעה היום . במהלך שנת הלימודים הראשונה תכינו המון שיקויים זה מדרוש עזרה . בשיעור הזה תצטרכו לזמן עוזר אישי " ממש לא הבנתי מה הכוונה שלו והתחיל להימאס לי מהמכשפים הבוגרים שמדברים בחידות .
"פרופסור מה זאת אומרת לזמן עוזר אישי ?" שאלה התלמידה הכי מחוננת בכיתה , שרלוט .
"זאת אומרת שבעזרת המטות שלכם אתם תצטרכו להתרכז וכך ליצור או ליתר דיוק לזמן את העוזר האישי שילווה אתכם לשערית חייכם " הוא פלט עד צחקוק מרושע .
העפתי מבט במקל המשונן מעץ שהיה מונח לא רחוק מהראש שלי . ניסיתי הכל , כל שיקוי , כל לחש אבל שום דבר לא גרם לו לפעול , איך אני אמורה לגרום לו לזמן עבורי עוזר אישי ? זה טירוף.
"קדימה מכשפים לעתיד תעמקו בעמידת מוצה ותתרכזו , ברגע שהמטה שלכם יהיה בזווית נכונה הוא כבר יעשה את כל השאר " פרופסור וויבר נקש בעצבעותיו ובין רגע כולנו עמדנו ברחבת הדשה השחור של בית הספר . הסתכלתי סביב , חלק מהתלמידים נראה נרגשים לבצעה סופסוף כישוף שחור אמיתי.
בלב ברירה נשמתי עמוק ונעמדתי כשרגליי מפוסקות לרוחב גופי והמטה שלי מונף בזיוות של תשעים מעלות מהגוף שלי .
התרכזתי , וזה היה קשה להתחשב בעובדה שהמחשבות שלי לא מעצרו אפילו לרגע .
לאחר דקות ארוכות התחלתי להרגיש משהו , אני לא בטוחה מה בכלל הייתי אמורה להרגיש אבל התחיל לכאוב לי , תחילה ברגליים ואז בבטן התחתונה ואז בחזה , שם הכאב נעצר ולא הרפה . הוא פשוט נשאר .
לא ידעתי מה קורה כי לא פקחתי את עיניו עש ששמעתי את צעקותיו של פרופסור וויבר .
"ספארקל תעצרי מיד! " קולו נשמע דחוף , כשפקחתי את עיניי הבנתי למה ….