להתעורר מהמוות – מאיה I

מאיה ירדה מהאוטובוס הצהוב של בית-הספר ונכנסה בשער הברזל הירוק. היא התעצבנה על הנהג שלא הפסיק לעשן וכל הדרך התלוננה והצהירה עובדות על סרטן הריאות. היא פיזרה את צמתה הקטנה משום שאביה לא אוהב שהיא הולכת עם שיער פזור והיא לעומת זאת שנאה ללכת עם שיער אסוף.
"היי." אמרה יובל שישבה על הספסל ביחד עם גיא.
"היי." ענתה בזמן שהמשיכה ללכת אל עבר בניין בית הספר הלבן והגדול. כמה תלמידים בכיתה ז' נתקלו בה כשהתרוצצו בחצר הרחבה.
"היי, תיזהרו צוציקים!" היא שנאה שהתיכון שלה שילב גם חטיבה וגם תיכון. בית ספר "אורנים" מטומטם! היא נכנסה לבניין הלבן ותלמידים מכיתה י"ב חילקו לה פלאייר ורוד שעליו היה כתוב:
"ערב מתחת לכוכבים!
תלמידי כיתה י"ב, מזמינים אתכם לפיקניק על שפת הים. לאחר הפיקניק נכנס לביתן המסיבות."
מתחת לכתובת היו שני כוכבים ובינהם חצי ירח.
היא קימטה את הפלאייר וזרקה לפח. היא שנאה אירועים כאלה, היא חשבה שהם קיצ'ים מידי, למרות שיהיה נחמד לבוא לפיקניק ואז לברוח הביתה לפני שכולם נכנסים לביתן המסיבות. היא עלתה בגרם המדרגות הגדול ונתקלה בחן לוי שמיהר ללמטה. הוא שמע מוזיקה מאוזניות ה"ביטס" שלו והאייפוד שלו ביצבץ מכיס הג'ינס הקטן שלו. הוא אפילו לא שם לב שנתקל בה.
'גסות רוח'. חשבה לעצמה מאיה.
היא נכנסה לכיתה י"א4 והתיישבה בשורה האחרונה ושמה אוזניות שמחוברות לאייפון שלה ושמעה שירים, היא לא שמה לב ואט אט היא נרדמה.
***
"מאיה, מאיה!" היא שמעה קול קורא בשמה. היא פתחה עיניים ושמה לב שעמדה במסדרון נטוש שהיה מואר מאורות ניאון כחולים. הרצפה היתה מבריקה וקירות המסדרון היו צבועים בצבע צהוב בננה. היא התחילה לרוץ, והיא לא ידעה למה, אולי היא פחדה מהקול הצרוד שקרא בשמה שוב ושוב.
"מאיה, מאיה, מאיה!"
***
מאיה התעוררה לשמה הצעקה של דורית כרמלי, המורה להיסטוריה.
"לשמוע מוזיקה בשיעור, זה דבר אחד, אבל לשמוע מוזיקה בשיעור ולהירדם כי השיעור משעמם אותך זה דבר אחר." זעפה בה דורית ושערה המאפיר היה אסוף בגולגול ושום שוונץ לא היה נראה לעין. היא הורידה את משקפיה מאפה ואמרה, "מהר לחדר המנהל!"
מאיה שעדיין התאוששה מהחלום המוזר שהיה לה, לקחה את התיק השחור שלה בהדפס מיוחד של "קולדפליי". היא הורידה את אחת מהאוזניות כי היא אהבה את השיר הזה של קולדפליי. היא יצאה מהכיתה וניגשה לשירותי הבנות כדי לשטוף פנים.
"מה זה היה?" שאלה את עצמה והצלצול נשמע. היא ניגשה בחזרה לכיתה, מכיוון שעמד להתחיל שיעור מתמטיקה שאותו מלמד מורה אחר אז דורית לא תשאל למה חזרה כל כך מהר. היא חיכתה שדורית תיכנס לכיתה הבאה ורק אז יצאה משירותי הבנות ונכנסה לכיתה.
היא התיישבה במקומה ליד חן והורידה את האוזניות. היא שמה אותן בתיקה והוציאה את ספרי הלימוד. דפיקה בדלת נשמעה.
"יבוא." אמר דניאל המורה שלפני דקות ספורות נכנס לכיתה.
שני י"בתניקים עמדו בדלת עם אותם פלאיירים שחילקו לה בבוקר.
"שלום," אמרה נערה שעמדה ליד י"בתניק אחר, "באנו להזמין אתכם ללילה מתחת לכוכבים. זה פיקניק שאנחנו עושים ולאחר מכן יהיו ריקודים ויהיה שמח." היא הושיטה לדניאל את הפלאיירים ויצאה מהכיתה.
"טוב תלמידים, את הפלאיירים נחלק אחר כך. ולענייננו" התחיל לומר דניאל, ומאז היא לא שמעה כלום.
הצלצול נשמע להפסקה כעבור ארבעים דקות של שיעור שבו לא הקשיבה. היא הלכה לשולחן המלבני של החבורה והתיישבה ליד יובל.
"אתם מתכוונים לבוא לנשף? גיא, אתה לא מזמין אותי?" שאלה יובל. מאז שיובל וגיא הפכו לחברים הם נהיו קוץ בתחת, חשבה לעצמה מאיה.
"נראה לי שאני אבוא רק בשביל הפיקניק." אמרה מאיה.
"למה? מביך אותך לרקוד ללא בן זוג?" שאל חן בביישנות.
"לא זה פשוט, לא בשבילי." ענתה מאיה.
"תהיה תחרות כשרונות." אמר חן בשכנוע קל.
"בסדר." אמרה מאיה.
"תרצי לבוא איתי, גברתי הנכבדה?" שאל חן את מאיה. מאיה הסמיקה וקיוותה שחן לא ראה זאת.
"בשמחה רבה." אמרה מאיה בהתלוצצות על השפה הגבוה.

כשמאיה חזרה הביתה השעה היתה כבר רבע לחמש וה"לילה מתחת לכוכבים" מתחיל בשש. היא התקלחה ושמה פיג'מה. היא כיוונה את השעון המעורר שלה לחמש ועשרים והלכה לישון.
***
מאיה שוב היתה באותו מסדרון צהבהב עם רצפה מבריקה. מישהו עמד בסוף המסדרון אבל הוא היה רחוק מדי אז היא לא ראתה את תווי פניו.
"מאיה!" אמר אותו קול צרוד, "מאיה, אני מחכה לך!" אמר ונעלם.
***
מאיה התעוררה בבהלה והסתכלה על השעון. חמש וחצי.
מה?! חשבה לעצמה, כיוונתי את השעון לחמש וחצי, חן יבוא כל רגע כי זה מלא נסיעה עד החוף.
היא סירקה את שערה ושמה עיפרון שחור מסביב לעיניים, היא שמה אודם בצבע אדום דובדבן ולבשה שמלה סגולה כהה שמגיעה עד אמצע הברך. היא נעלה מגפיים שמגיעים עד העקב ויצאה מהבית.
ברגע שפתחה את הדלת ויצאה ראתה את חן מחכה לה שם.
"בדיוק רציתי לצלצל." אמר.
"אז עכשיו אין צורך." אמרה ונכנסה למכונית.
הנסיעה היתה די מביכה, כי אף אחד לא דיבר. הם חנו ליד החוף והתיישבו על המחצלות הפרושות על החול הצהבהב החם. השמש עדיין היתה בשמיים אך היא עמדה לשקוע. השעה הייתה כבר חמישה לשבע וזה היה ערב קיץ נעים.
"היי!" אמרה יובל. היא הייתה לבושה בשמלה תכולה ארוכה ולידה השמאלית היה צמיד קמעות מכסף.
היא אכלה פנקייקים עם סירופ מייפל.
"היי, איפה האוכל? אני גוועת!" אמרה מאיה. יובל הצביעה אל עבר ביתן המסיבות. מאיה הנהנה ולפני שהלכה אל עבר הביתן שאלה את חן:
"רוצה משהו?"
"קצת אבטיח, תודה!" אמר.
מאיה התקדמה אל עבר הביתן ונכנסה אליו. היא הלכה אל עבר השולחן העמוס אנשים ומאכלים ולקחה לעצמה מאפה קינמון וכמה תותים. היא שמה כמה חתיכות אבטיח אדום ומתוק לחן והלכה חזרה למחצלות.
היא התיישבה ליד חן והגישה לו את הצלחת. היא התחילה לאכול וכשגמרה נשמעה מוזיקה. לאחר רבע שעה של דיבורים הופיעו שני הי"בתניקים שחילקו את הפלאיירים לדניאל.
"ועכשיו, זה זמן הריקודים!" אמרה הבלונדינית וכולם החלו לרוץ אל עבר הביתן.
"אני אלך." אמרה מאיה לחן.
"תישארי איתי, לרקוד." אמר חן והתחיל ללכת לביתן. מאיה גלגלה עיניים והלכה אחריו.
הביתן היה עמוס אנשים ואורות בכל הצבעים הופיעו. אנשים זזו לפי הקצב ואפילו גם מאיה. היא רקדה לצד חן, ושניהם חייכו. הוא סובב אותה והיא צחקה.
"ידעתי שזה רעיון טוב שתישארי." אמר בחיוך חן.
מאיה רק חייכה.
"את יודעת, אני די מחבב אותך…" אמר ואז האורות כבו.
אנשים התחילו לצרוח ולהיתקע באנשים אחרים.
"תיזהרו אנשים!" צעקה מאיה על חבורת נערים שנתקעה בה בחוזקה.
"את בסדר?" שאל חן.
מאיה הנהנה והוסיפה, "אופס, כן." היא הסמיקה גם מהסיטואציה וגם מזה שהוא אמר שהוא מחבב אותה.
"למה אופס?" שאל חן ואז נשמע קול שאומר:
"זו רק הפסקת חשמל קטנה אנחנו מסדרים את הבעיה."
צרחה מקפיאת דם נשמעה.
"הצילו!" מאיה שמעה את יובל ואז האורות נפתחו.
"יובל?! יובל?!" נשמע קולו של גיא.
"איפה היא?" מאיה שאלה את גיא.
"אני לא יודע." ענה לה בחשש.
"מה זאת אומרת אתה לא יודע, רקדתם ביחד!" אמר בעצבנות חן. מישהו יצא מהדלת של הביתן ופלאשבק מהחלום שלה הופיע למאיה.
"מאיה, מאיה, אני מחכה!" שמה את הקול הצרוד קורא בשמה.
היא רצה אחרי הדמות שיצאה מדלת הביתן.
היא ראתה את הדמות שיצאה מהביתן מרחוק, זה היה גבר. הגבר הזה הכניס מישהו מדמם מבטנו לוואן גדול וצהוב.
זאת בת!
מאיה התקרבה לרכב וראתה שזאת…
יובל!
"היי עצור!" צעקה אל הדמות.
אותו קול צרוד ששמעה בחלומה בקע מהגבר שחושך אפף אותו, כאילו הוא מכשף את החושך כדי שלא יראו אותו.
"מאיה, חיכיתי לך! ידעתי שתבואי להציל את חברתך!" אמר.
מאיה התחילה לבכות, מה לעשות? חשבה.
הדמות הוציאה בקבוק זכוכית ירקרק מהוואן ותקע למאיה בראש. היא נפלה על החול החם, וכל מה שראתה לפני שהתעלפה היה את הדמות בורחת עם הואן,
ויובל בתוכו!