להתעורר מהמוות – מאיה II

"מאיה, הצילו!" מאיה שמעה את קולה של יובל קורא לה מרחוק. היא קמה מהאדמה הקשה וכל מה שראתה היה חושך מוחלט, חושך מצרים.
"מאיה, עזרי לי!" הפעם צעק חן.
'מה קורה כאן?' חשבה לעצמה מאיה בדאגה.
לפתע היא ראתה את הואן שאליו הגבר המשונה הכניס את יובל, הואן התקדם לעברה והיא התחילה לרוץ. רק חבל שהיא לא ידעה לאן. היא רצה והיא פחדה, היא לא ידעה מה לעשות. היא לא עצרה לרגע, היא התקשתה לנשום ורגליה כאבו אבל היא המשיכה.
'חלום או מציאות? מציאות. חלום או מציאות? חלום.' מאיה כבר לא ידעה אם זה חלום או מציאות, לפתע היא נפלה לבור עמוק ורחב.
מאיה התחילה לצרוח! היא ראתה אור לבן בקצה הבור/תאום, והיא הגנה על הראש שלה בעזרת הידיים. היא שמעה צפצופים מכל מקום והיא התחילה לדמוע היא הרגישה דקירה בידה הימנית.
***
מאיה פקחה עיניים באיטיות. היא ראתה שמעליה עומדת אחות בלונדינית. היא נשמה עמוק ושפשפה את עיניה.
"יובל… ואן… גבר משונה, יובל, בקבוק." מאיה גימגמה כל מיני דברים.
מאיה שכבה על מיטת חולים בחדר מיון. חן נכנס בדלת עם חלון שקוף קטן.
"איך את מרגישה?" שאל חן.
"יותר טוב, מה קרה לי?" שאלה אותו מאיה.
"מצאו לך רסיסים של בקבוק בירה בקרקפת, את התעלפת על החול כשרצת אחרי איזה גבר שיצא מביתן המסיבות.
מאיה התחילה להיזכר: יובל עם פצע גדול בבטן מעולפת/מתה/על סף מוות, הגבר שתקע לה בקבוק בראש, החלומות על המסדרון… הכל פשוט יותר מידי מפחיד.
"טוב, היום בערב נשחרר אותך הביתה." אמרה האחות עם מבטא רוסי קל.
"תודה." אמרה מאיה.
"קחי תאכלי, הבאתי לך מהמאפיה ממול." אמר חן והושיט לה שקית בורקסים וקוראסונים ובקבוק מים.
מאיה חייכה קלות והושיטה לו קוראסון אחד. חן לקח אותו ואכל אותו במהירות.
"אז מה התחלת להגיד אתמול? לפני ההפסקת חשמל?" שאלה מאיה.
"מי זוכר?" אמר חן בבישנות.
מאיה חייכה ושתתה קצת מים היא אכלה כמה בוראקסים והלכה לישון. חן יצא מהחדר באיטיות וסגר את הדלת אחריו.
***
שוב אותו מסדרון רק שהפעם על הקירות היו סכינים מלאים בדם וליד כל סכין, היתה גופה!
מאיה התקדמה באיטיות במסדרון ובסופו היתה גופה אחת, עם פצע עמוק בבטן. לידה היה כתוב בכתובת שחורה: זכרונה לברכה.
מאיה זיהתה את השיער הזהוב והעיניים החומות בצבע הקפה, יובל!
לפתע גופתה של יובל פתחה עיניים היא ניסתה להשתחרר מהשלשלאות שכבלו אותה לקיר והיא הצליחה במהירות. מאחורי יובל היתה דלת הזזה לבנה. מאיה פתחה אותה בפחד ויובל התעלפה. היה לה קר, זיעתה הקרה כיסתה אותה בכל הגוף. היא נשמה עמוק כדי להירגע וניכנסה לחדר. בחדר היא ראתה ארבע מיטות ועל כל מיטה נער בן גילה. לכל נער היה חתך במקום אחד, לאחד בגרון, לשני בבטן, לשלישי לכל אורך הלב ולרביעי הסכין היה תקוע עמוק בתוך הראש.
מאיה תחילה לבכות למראה הגופות המדממות כי היא הכירה אותם, אלה היו:
חן, גיא, יובל והאחרונה חביבה… היא בכבודה ובעצמה!
***
מאיה התעוררה בחדר שלה בבית החולים כשאביה נכנס לחדר.
"בואי הולכים הביתה!" אמר אביה בחיוך. הוא עזר לה להיכנס למכונית והם נסעו הביתה.
"את בסדר?" שאל אביה.
מאיה רק הנהנה, היא עדיין היתה מבוהלת מכל החלומות האלה.
'אני צריכה לספר לכולם, לא שנשארו כולם.' היא חשבה לעצמה.
כשהגיעו הביתה, מאיה עלתה לקומה העליונה כדי להתקלח וללכת להיפגש עם חבריה שנותרו.
היא לבשה חולצה תכולה עם הכיתוב "קולדפליי" בצבע ורוד חלש. היא לבשה מכנסי צבא קצרים, היא לקחה את האייפון שלה וירדה למטה.
"אבא אני יכולה כסף?" שאלה אותו מאיה.
"בטח, בשביל מה?" שאל אביה שהתעסק בכל מיני מסמכים על הדלפק האפור שבמטבח.
"אני יוצאת עם כולם לאכול גלידה." אמרה.
"שמעתי מה קרה ליובל, שהיא נעלמה, אתם מתכוונים לדון בזה?"
"לא אבא, אמרו לחן וגיא שהמשטרה תטפל בזה." כמון שהיא שיקרה.
"מצוין, קחי מהארנק שלי."
"תודה, אבא!" אמרה ונישקה אותו על לחיו. היא ניגשה לתיק העבודה השחור שלו ופתחה את התא הגדול. היא חיפשה אחר הארנק שלו וראתה תיקיה חומה מוזרה, היה כתוב עליה "יובל אברמוביץ'" מאיה הכניסה את התיקיה לתיקה הסגול בתקווה למצוא שם משהו מעניין על ההעילמות המסתורית של יובל.
"מצאת?" שאל אביה של מאיה.
"כן." אמרה מאיה והוציאה חמישים שקל. היא הכניסה אותם לארנק החום שלה ויצאה מהבית.
***
"אתם לא מבינים מה קרה!" אמרה מאיה שהגיעה לתור ליד חן וגיא.
"מה קרה? אני רוצה שני כדורים של אגוזים." אמר חן. המוכרת הושיטה לו את הגלידה והוא אמר, "אני הולך לתפוס שולחן."
"נו, מה קרה?" שאל גיא.
"אני מעדיפה לא לחזור על זה פעמיים."
"הבא בתור." אמרה המוכרת נמוכת הקומה.
"אני רוצה וניל עוגיות, שוקולד ואגוזים." אמרה מאיה והושיטה למוכרת את השטר של החמישים.
"אני רוצה בננה ותות." אמר גיא והושיט לה את הכסף. היא החזירה למאיה עודף והם הלכו לשבת ליד חן.
"נו מה קרה?" שאל גיא, "את מותחת אותי."
"אתם יודעים שאבא שלי עובד במשטרה, נכון?" שאלה מאיה.
שניהם הנהנו.
"יופי, כי מצאתי את זה בתיק שלו שלקחתי כסף." היא הוציאה מהתיק שלה את התיקיה שכתוב עליה יובל אברמוביץ'.
"נו, ומה יש שם?" שאל בסקרנות חן.
"לא יודעת, לא פתחתי." אמרה מאיה ופתחה את התיקיה במהירות.
"יובל אברמוביץ', שם, גיל, בית ספר… יודעים את כל זה," היא דפדפה קצת, "הנה. יובל אברמוביץ' נמצאה ללא רוח חיים בחדר קטן מאחורי דירתו של הרוצח. חתך עמוק בבטנה, והרוצח נמלט. מה שאנחנו יודעים על הרוצח: הוא גבר בן 56, והוא גר בתל אביב, הפושע נוהג בואן צהוב ובמסתור שמאחורי דירתו נמצאו עוד כמה גופות ומסמכים."
מאיה עצרה, "יש פה את המסמכים."
גיא היה על סף התמוטטות, "תקריאי אותם." הוא אמר בעצב.
מאיה פתחה את המסמכים ונדהמה. "הוא יודע הכל עלינו! תראו!" היא הצביעה על כמה שלוש פסקאות שבהם נכתב השמות של כל אחד מהם, הגילאים שלהם, בית ספר ומקום מגורים.
"מי אלה ניקולאס וברידג'ט?" שאלה מאיה שראתה עוד שמות.
"לפי מה שכתוב פה הם חדשים בכיתה והם יגיעו מחר מבריטניה." מאיה הפכה דף, " יש פה עוד דף, אני לא רוצה לקרוא את זה."
חן חטף לה את התיקיה מהיד והתחיל לקרוא, "לאווה ולילדי, 9 שנים חלפו ואני עדיין נוטר טינה אל הילדים האלו, הגיע זמני לנקום בהרג! שישת הילדים האלו גרמה לי אבל במשך 9 שנה כשהכניסו אותי לכלא אחרי שהאשימו אותי ברצח של איש תמים כנגד עינהם. הייתי בבידוד והוציאו אותי משם בערבות, עכשיו זמני לנקום, אז אווה היקרה, אשתי, חכי לי בבית. זה נשמע כמו מכתב."
"מה כבר עשינו לו? הכנסנו אותו לכלא? אם הא בן 56 הוא נולד ב- 1958 והוא הוכנס לכלא בשנת אלפיים שבע כשהיינו בני 9 אז הוא היה בן…."
"עזו לי!" נערה זהובת שיער עם עיניים בצבע קפה הופיע מאחורי חנות הגלידה. לנערה היה חתך גדול בבטן והיא התעלפה. כולם רצו אליה ומאיה חן וגיא נדחפו בין כולם. המוכרת בדקה לנערה דופק, "היא חיה."
מאיה הגיעה למעגל הקטן וראתה את הנערה בשמלה תכולה קרועה קצת בקצוות, ספוגה דם…
"יובל!"