להתעורר מהמוות – ניקולאס IX
"תלמידים, הואטובוס תוקן עלו עליו." קולה של המדריכה נשמע וכום רצו אל האוטובוס ועלו עליו. ניקולאס הרגיש כאילו משהו חסר לו, מין חור שחור בלב.
'זאת בטח סתם תחושה.' חשב וניסה להתעלם מהתחושה. הוא עלה לאוטובוס והתיישב לצד גיא גלבוע, חברו הטוב ביותר.
גיא בהה בחלון ופניו נראו עצובים ועייפים.
"היי, מה קרה?" שאל אותו ניקולאס.
"לא יודע, אני מרגיש מדוכא." אמר גיא ובהה בחלון. הוא נשך את שפתיו ועצם את עיניו.
ניקולאס הסתובב וראה שכל התלמידים ואפילו המורה והמדריכה נראים כך. הוא הסתכל בהשתקפותו מהחלון, גם הוא נראה כך. הוא משך בכתפיו והאוטובוס החל לנסוע, נשארה חצי שעה של נסיעה. חצי שעה של שיעמום. ניקולאס היה עייף והוא עצם עיניים והחל לשמוע מחשבות של אחרים.
'אוף! זה מתסכל! למה אני מדוכאת?' זה היה קולה של מאיה.
'מה קורה? למה אני ככה?' נשמע קולו של גיא.
'אוף, זה כזה משעמם! אני רוצה כבר לפגוש את ברידג'ט…' זה היה קולה של יובל וכנראה גם הקול האחרון לחצי שעה הזאת, כי ניקולאס שקע בשינה עמוקה.
ניקולאס שגיא מנער אותו, "אחי, תתעורר." אומר לו גיא ממושבו ליד החלון.
ניקולאס שפשף את עיניו ושיחרר את החגורה. הוא ירד מאוטובוס אגד הירוק וניגש לתא התיקים כדי לקחת את תיקו. האוטובו עצר בחניון רחב ידיים ומולו בניין לבן גדול. הוא היה נראה קצת כמו הטאג' מאהל. באותיות שחורות מפלסטיק נכתב מעל השער "מוזיאון העתיקות".
'ברידג'ט איפה את?' שאל בתוך ראשו מקווה שברידג'ט שומעת אותו. ניולאס יכול לקרוא מחשבות ולתקשר עם אנשים ללא דיבור.
'ליד הכד, כמו שסיכמנו!' אמרה בעצבנות.
'טוב אני מבין אותך, כבר אחת עשרה לפני צהריים ואמרנו לך בתשע, סורי. האוטובוס נתקע.'
'אה אה, מה שתגיד. מתי אתם מגיעים?'
'זה יהיה די קשה, כי אנחנו צריכים לעבור את המדריכה, את המורה, את התלמידים…' קולו של ניקולאס נקטע בגלל המחשבות של ברידג'ט.
'לא מעניין אותי! כמו שאני מסתתרת מכולם כך גם אתם! ניקולאס? ניקולאס?'
כאב בטן גדול מאוד התפשט בגופו, ושלפוחיות עלו על ידיו ורגליו. ניקולאס צרח.
"ניקולאס!" יובל צעקה וישבה מעל ניקולאס.
"עזרה מישהו!" צעקה יובל. כל התלמידים הגיעו למקום בו ניקולאס פירכס וכך גם המדריכה והמורה.
"תיקראו לאמבולנס!" אמרה המדריכה והחזיקה לו את היד.
'ניקולאס? מה קורה? תענה לי!'
ניקולאס הרגיש איך כל האוויר יוצא מריאותיו. איך הן נסתמות, איך הוא מת…
ניקולאס התעורר כבול לקיר אדום ומחוספס על מסמרים חלודים וגדולים. הוא צעק מכאב. מולו עמדו חן, חברו, ואיש עם ברדס שחור על סוס שחור.
"איפה אני?" צעק והשתדל לא לזוז.
"ברוך הבא לגיהנום," אמר האיש בעל הברדס והושיט יד ללחיצה, "אוי, שכחתי, אתה כבול!" הוא צחק קלות.
"למה חן?" ניקולאס שאל.
חן משך בכתפיו וחייך חיוך זדוני. שמעות עלו בעיניו ש ניקולאס.
"אתה אמור להיות כמו כל חבריך! אוי אמורה תשלם על זה!"
תגובות (2)
מושלםם כמו תמיד תמשיךך
מהמם!
אמרת לי לקרוא.
זה נפלא!