לונר ילדת הזאב 1

"לונר! צאי מהכיתה!" צרך המורה, לונר המבולבלת יצאה מהכיתה.
זה השנה הראשונה
שלה בפנימייה לאנשי זאב, וכבר הוציאו אותה ביום הראשון!
המורה התעצבן עליה כי היא לא הצליחה לעשות עם השרביט שלה "קסם פשוט ביותר"
במקום זה השרביט עף מהיד שלה לכיוון הראש של המורה, והוא ממש התעצבן עליה, אז הוא צאך עליה שתצא מהכיתה.
ומה שעוד יותר עצבן אותה, זה שכולם הצליחו, למה היא לא הצליחה???
מרוגזת ורוטנת היא התחילה ללכת לשרותי הבנות.
שם היה פרטיות. היא הסתכלה במראה.
דמותה הכועסת עם השיער השחור, אוזני הזאב ועיניי הזאב הצהובות החזירה לה מבט.
לונר התיישבה על הרצפה וחיכתה שיגיע הצלצול.
ילדה אחת נכנסה לשירותים.
זאת הייתה לופה, ילדה מהכיתה של לונר.
"היי." היא אמרה. "היי." ענתה לה לונר בחזרה. לופה נעצה לרגע מבט מסוקרן בצלקת שעל עינה של לונר.
נראה כאילו היא מצפה שלונר תסביר לה ממה הצלקת הזאת, כשלונר לא אמרה שום דבר, לופה נכנסה לאחד התאים ונעלה אחריה את הדלת.
לונר נאנחה.
הצלקת הזאת הייתה מזכרת מהיום שבו היא נחטפה מהוריה.
היא לא זכרה כל כך איך הוריה נראו, היא הייתה רק בת שנתיים כשהיא נחטפה.
כל מה שהיא ידעה על החטיפה, זה שזה קרה באחת באפריל, ומה שהיה הכי מוזר, זה שהיה ע ש ר ה חוטפים. והם ברחו מהכלא כבר 18 פעמים.

ועכשיו הם מסתובבים חופשי.

צילצול.
לונר קמה מהרצפה וחזרה לכיתה. היא פתחה את הדלת בזהירות. המורה כבר הלך. אבל רגע. איפה כל התלמידים? לונר נכנסה לכיתה וסגרה אחריה את הדלת. היא לא הספיקה להגיע למקום שלו והאור כבה. חושך. חושך מוחלט. לונר לא ראתה כלום. אבל היא שמעה.
מישהו, או משהו, היה לידה. "הלו? יש כאן מישהו?" שאלה לונר.
מהבהוב קטן של המנורה לונר הספיקה לראות יצור גדול, קירח, מקומט ומגעיל מסתכל עליה.

היא צרחה.