לילה טוב,ילדה (הקדמה)

השמש כבר עלתה, הגיע הזמן לחזור הביתה חשבתי לעצמי, וקמתי מהדשא המעקצץ, הבטתי עוד פעם אחת לשמיים שצבעם הפך כחלחל, פניתי ללכת, אבל שמעתי יללה, זו הייתה ליילי, והיא יללה מכאב. "ליילי, ליילי" קראתי אליה ורצתי לכיוונה. "את בסדר?, מה קרה לך?" שאלתי אותה למרות שידעתי שהיא לא מסוגלת לענות לי. הבטתי לתוך עיניה השחורות, צער, כאב כעס, זה מה שראיתי בעיניה. היא החלה לרוץ במהרה לכיוון היער, רצתי אחריה, מקדימה אותה, נעצרתי ששמעתי יללות, וצרחות, ואז שוב החלתי לרוץ, אבל הפעם הרבה יותר מהר.
המראה הנורא גרם לי להסיט את פניי, גופות של זאבים ובני אדם מפוזרות בכול עבר, דם מרוח על האדמה והעצים, חרבות שבורות, אבל ליבי נשבר שראיתי את מיילו מדמם למוות.