לילה לבן – פרק 2

שון החנה את הטנדר על גיבעה קטנה, ממש מול יער, המקום בו גרתי כבר היה רחוק מאחורינו, היינו בתוך שדה ירוק עכשיו, משייטים את דרכנו דרך העשבים הגבוהים. ״קדימה, עוד קצת וזהו״ אמר שון, ״לתוך היער?״ שאלתי בזהירות, והמשכתי ״אתה בכלל יודע היכן ההורים שלי?!״ החלתי להגביר את קולי ״האמת לא, אבל אני יודע מה את, וגם מה היו הוריך, קדימה בואי״ הוא דחק בי להיכנס ליער, שאלות רבות כלכך היו לי לגביו, פסעתי בעצדים זהירים לכיוון היער האפלולי, כאשר הגענו לאמצע היער, ושון היה מטר מלפני, זינק מולי. פרוותו הייתה עבה ושחורה, עניו בצבע עינבר, ונהם עליי בקול מאיים, איך שהוא פרץ בי האומץ, והתעלמתי ממנו, כניראה שביגלל שהוא מפריד אותי ממר.מיסתורין – שון. שון החל ליצחוק ״אז לא הצלחת מה?״ וקיפל את ביטנו ואת ראשו לקרקע, הזאב נהם חרשית מאחוריי, אבל לא טרחתי להסתובב, ״ניראה לך שהייתי פוגע בה?״ אמר קול מאחוריי, מיהרתי להסתוביו, בפנים המומות, מלפני עמד עוד נער, פניו היו זוותייות וקשות, הוא לבש ג׳ינס וחולצה שחורה, ונעלי ׳ניק׳ כתומות, ״מה… מי…״ התחלתי לגמגם, ״מת׳יוס, מנהיג הלהקה״ הוא חייך, ״ג׳יין, ו… ו… לא, לא היה כאן זאב… כאילו במקום שבו אתה עומד?״ שאלתי ״מיצתער אם הפחדתי אותך״ מת׳יוס משך בכתפיו, ״רגע אתה היית…״ גימגמתי ״יאפ״ אמר מת׳יוס, ״גם את יכולה, חישבי על ירח מלא, על זאבים, עלייך בתור זאבה״ הסביר שון, נידחק בינינו, מת׳יוס רק קרץ לעברי, והתחלתי לחשוב, ירח… זאבים…, התחלתי להרגיש כאב חד בכל הגוף עצמתי את עיניי בחוזקה, פיתאום זה ניגמר, נקודת מבטי הפכה לנמוכה, שון ומת׳יוס הביטו בי ומת׳יוס אמר ״עכשיו על עצמך בתור בת אדם״ חשבתי על עצמי, בתור בת אדם, הפעם, לא היה לי כאבים, ״לאן עכשיו?״ שאלתי ״לא אמרת שאתה מנהיג הלהקה, להקה של, אתה יודע… של מה שאני?״ מת׳יוס הנהן והפנה את ראשו לעבר שון ״מקבלת את העניין יפה, טוב אחריי״ מת׳יוס הפך לזאב והחל לרוץ לחלק הדרומי של היער, אני מאחוריו, בצורת זאב לבן עם סמל שדומה לברק על המצח. כאשר הגענו, מת׳יוס ישב בצורת זאב על סלע, שמצדייו בחצי מעגל עוד סלעים, היו פה ושם מעורות, אבל איך שהוא זה הרגיש לי טיבעי כל העניין. ראיתי כמה נערות שם, מדברות. ושלושה נערים, כל אחד מהם מיהר לגשת לעברי, נער, בעל שיער בלונדיני עם גוונים חומים יפים, וענייו כתומות, הוא שזוף וגבוה, ״אריק״ הוא אמר לי ״ג׳יין״ אמרתי, לחצנו את ידינו והוא החל ליברוח כולו אדום, ממבוכה? בושה? לא ידעתי, הגיע עוד נער, שניים האמת הראשון בעל שיער שחור, עניים כחולות בוהקות, ולובש סריג על הצוואר, ״יאטו״ הוא חייך, והשני נידחק, הוא לא חייך או כלום, יש לו שיער חום, פוני על הצד, שזוף, ענייו חומות בהירות, ועברה צלקת על יש השפה שלו. ״לוק״ הוא אמר באדישות, ״ג׳יין״ חייכתי, הוא הלך בשקט, ״שאראה לך את הבנות? ג׳יין?״ של יאטו, ״בכיף״ עניתי עם חיוך ממזרי, הוא תפס בידי וניראה שמת׳יוס מעט עצבני, התעלמתי ממנו, ורצתי מאחוריי יאטו לעבר הבנות, הראשונה קמה והושיטה יד, יש לה שיער שחור, אף מחודד, היא רזה, נמוכה, וענייה הירוקות, ״ג׳סיקה״ אמרה ״ג׳יין״ היא חייכה והתיישבה על אבן, ״איימי״ אמרה נערה, היה לה שיער חום בוהק, עד מתחת לכתפיים, עם פוני, ורזה, ״ג׳יין״ ואז עוד אחת באה מאחוריי איימי, ״דיאנה״ אמרה הנערה, יש לה שיער שחור קצוץ, עניים אפורות, נמוכה ורזה,יש לה על ידה צמידים. ״ג׳יין״ עניתי, יאטו לקח את ידי מהר ושאל ״רוצה ללכת לימתוח מישהוא? יש לי דלי צבע!״ אמר ו צחקתי ״מי אתה מהמר שיפול?״ ורצתי אחריו, סך הכל הם ניראו אחלה חבר׳ה, אבל היחיד שטרד את מנוחתי היה לוק, אני חייבת לדבר איתו, הוא מרגיש לי שהוא הפיתרון…