לילה לבן – פרק 3 חלק ב׳

״מי?!״ שאלתי בקול רם ועצבני, למה הוא לא סיפר לי עד כה?! ״אני לא יודע בדיוק מי לקח אותם״ לוק אמר ״אבל אני יודע איפה הוא נימצא, לפחות בערך…״ הוא המשיך, נשמתי עמוק, והתיישבתי על סלע ״אנחנו כבר נדע, אין ממה לידאוג״ אמרתי ״התוכנית שלכם לא תצליח, אני בטוח בזה״ הוא אמר, ״מאיפה אתה יודע?״ שאלתי ״אני פשוט יודע״ הוא השיב ״למה אתה עוזר לי?״ שאלתי בחשדנות, ידעתי שהוא יודע משהוא, ועוד דברים. ״כי… אני… רוצה לינקום…״ הוא גימגם , ״שקרן״ גיחכתי והוא הבחין חיוך, ״עכשיו את האמת״ דחקתי בו, ״נדבר על זה אחר כך, אחרי שאביא לך את הספר״ אמר לוק, ״לא, לא, לא, אני עושה את זה אדוני, ממש לא אתה!״ אמרתי והצבעתי עליו, ״זה לא לבחירתך״ הוא ענה, ״אתה תמיד כזה מעצבן?״ שאלתי ״את תמיד כזאת עקשנית?״ הוא שאל, גיחכתי, והלכתי משם, עדיין עם שאלות מתרוצצות, יש לי הרגשה שיש לו עוד מה לספר, אבל השאלה הכי מטרידה: למה הוא עוזר לי? המשכתי לעבר שון, ״נו?״ הוא שאל ״היא הסכימה, ו…״ התחלתי להגיד, אבל הבנתי שלוק מעדיף שאיש לא ידע על השיחה, ״ו…?״ הוא שאל ״וכדאי שנעשה זאת בלילה… עצה שלה…״ אמרתי, שון הנהן, ״מה עם יאטו?״ שאלתי, ניראה שהוא מוטרד מעט מהשאלה, ״הוא בסדר, רק עם איזה שבר קטן״ ״מטומטם״ אמרתי ״אני יודע, נכון?״ ״לא הוא, אתה!״ צחקתי והתחלתי לרוץ בצורת הזאב, שון החל לימחות, אבל אני כבר נעלמתי לעבר מדיאה, אולי לה יש תשובות לגבי לוק…