לילה לבן – פרק 9 – מוקדש לnoadar

כל הסיפור מתחיל מכאן ועכשיו! תעקבו!

נקודת מבט ג׳יין.

חפרתי את דרכי החוצה כבר שעה, האוויר מתחיל להתמעט. ״אחח׳״ רטן לוק, הסתובבתי, הוא נאבק לשבת. עזרתי לו והוא התיישב, ״מה קרה?״ הוא שאל, ״הו, לגמרי כלום, יינג ויאנג, ניסו להרוג אותנו – אדון לוק נאבק ביאנג, התיקרה קרסה עלינו, ולחברינו אין מושג אם אנחנו חיים״ אמרתי בצניות, והתיישבתי על ידו. ״למה, למה!״ התעצבן לוק, ״אולי…״ עלה בראשי רעיון, "ג׳יין?״ שאל אותי לוק במבט מודאג, ״אחורה, לך אחורה״ הזהרתי וחיוך עלה על פניי, התרכזתי בכל כוחי – אולי אוכל ליגרום לקמע… הקמע התחיל ליזהור, האבנים הועפו במהירות כאילו אני דינמיט שהתפוצץ. הם פתחו לנו יציא מאולתרת. ״וואו, ג׳יין…״ לוק מלמל, ״הולכים לגראנד קניון, הם שם״ אמרתי, ״איך את יודעת?״ שאל לוק, ״מת׳יוס ביצע לחש, אתה לא מרגיש?״ שאלתי, הוא הניד בראשו לשלילה. ״לא משנה, אבל אנחנו במיזרח ארה״ב, אך נגיע מהר כל כך לדרום?״ שאל לוק, ״לזה אין לי תשובה, אבל אנחנו חייבים, אם הם ישרדו, אנחנו ניפגש שם, אם לא…״ אמרתי בביטחון, הוא אחז בידי, והלכנו יחדיו אוחזים יד ביד, מקווים שלא ניפגוש עוד זאבים-אלילים רצחניים. ״רגע, אם הם כל כך מפחדים מהקמע, אתה חושב ש-״ התחלתי לדבר, ״ג׳יין, זאת משימת התאבדות, במכה אחת הם מותתו מערה״ הוא אמר מודאג, ״כן, אבל אם הקמע יכול לאותת להם היכן אנו…״ אמרתי וניסיתי להסיר אותו, אבל לא הצלחתי הבטתי בלוק במבט מבוהל ואמרתי ״אני לא מצליחה להוריד אותו!״

——
נ.מ יאטו

סחרנו מיני ואן, מנסים לעכל את כל הרעיון. שמענו קול ׳בם׳ מהגלגל האחורי, יצאנו כולנו החוצה, ״ברגל?״ שאלתי, ״ברגל״ ענה מת׳יוס וכולנו סחבנו רגליים עד לתחנת הדלק הקרובה, ״פססט…״ שמעתי קול מאחוריי, זה היה נער שחור שיער, כחוש, אף מחודד, ענייו חומות וחיוך ציני, ״מה?״ הייתי מצוברח מג׳יין ולוק. ״פשוט בוא״ אמר לי הנער. ובאתי אחריו.