לפני שאפול- פרק שישי חלק א'

6

במשך חמישה ימים עשיתי אימונים אינטנסיביים עם החרב שלי, ואימונים אינטנסיביים עם הגוף שלי. הרגשתי כבר את החוזק בעצמותיי, בשרירי ידיי ובשרירי רגליי, והצלחתי לעשות הרבה דברים שלא הצלחתי לעשות ביום הראשון שלי במקום הזה.
"שוב, את מפתיעה אותי, טירונית," אמרה קיסה בארוחת הבוקר של היום השישי מבלי שאף אחד ישמע אותה. "הצלחת להתקדם יפה בימים האחרונים."
"אולי להבא אל תפקפקי בי," אמרתי בעוקצנות והיא רק צחקקה. "חוץ מזה אני כל הזמן מתמקדת במטרה שלי ועם כל המחשבות שלי עליה, אני מצליחה להתקדם."
"אז אני מברכת אותך על זה."
"תודה רבה."
עוד במשך חמשת הימים הללו, למדתי להכיר את קיסה טוב יותר, ואפילו את תומאס, עד כמה שיכולנו להיות שלושתנו יחד. זה היה קשה בייחוד כשהבנים עושים אימונים שונים משל הבנות, גם אם בסופו של דבר כולם לומדים באותה רמה ואת אותו הדבר.
קיסה גדלה בפילדלפיה, לשם תומאס עבר בזמן חטיבת הביניים. הם נפגשו מאוחר יותר, רק בתיכון, כשכל אחד חשב על האחר דברים הזויים ביותר. לאחר כמה פעמים שציוותו אותם לעשות עבודות יחדיו, הם התחילו לצאת.
"זה כזה חמוד," אמרתי להם אז. "למרות שקצת חבל שלא הכרתם אחד את השנייה קודם לכן וסתם חשבתם אחד על השני דברים שאני בטוחה שעכשיו אתם צוחקים עליהם בכל פעם שאתם נזכרים בזה."
"כן, אפשר לומר," אמר תומאס וטלטל את ראשו בצחוק לאחור. "אבל זה הקטע של מראה ראשוני. הוא תמיד יכול להטעות."
"אני עדיין לא מאמינה שחשבת שאני איזו חנונית שכל היום דבוקה לספרים שלה בבית!" אמרה קיסה ונעצה את אצבעה בכתפו. "זה שהייתי עם משקפיים בחטיבת ביניים לא אומר שאין לי חיים."
"זה למה הרגע הבהרתי לנטליה את העניין שמראה ראשוני יכול להטעות."
"משהו שאתה בהחלט יכול ליישם."
"חה. את מצחיקה." הוא אמר בגיחוך ופרע את הפונה שלה שנפל על פניה וכיסה חצי מעינה השמאלית. "אבל אל תכנסי לדמות הזו יותר מידי."
"אתה הורס לי את הפוני, תפסיק!" אמרה בין צחקוק לצחוק וניסתה להדוף אותו ממנה.
וכך זה נמשך. בכל פעם כשדיברנו על נושאים מסוימים הם התחילו להיכנס להיסטוריה המשותפת שלהם יחד וכך זה התגלגל לצחוקים ולבדיחות פרטיות שאני כלל לא מבינה. זה לא ממש הטריד אותי. הדבר היחיד שכן היה שאחזור לחיים בקרוב, כאשר יגיע הזמן.
אני לא יודעת למה הסרתי זאת מפני קיסה. זאת אומרת, היא הייתה כנה איתי עם המון דברים מאז שהגעתי לכאן, ואני שמרתי את הסוד הזה לעצמי. זה לא ששיין אסר עליי לשתף אחרים בעניין.
לא ידעתי אם זה פשוט כדאי שפתאום אפיל עליה דבר כזה. אני אחזור לחיים, והיא לא. אני אהנה בשארית חיי והיא תמשיך להרוג אנשים לצורך חיים מתים נצחיים, והיא תמשיך להתגעגע למשפחתה בכל יום שחולף ו…
זה היה כל כך לא בסדר מצידי. אני בעצמי לא הייתי רוצה שיסתירו ממני דבר כזה. אבל האם קיסה הייתה שומרת זאת מפני או הייתה גלויה אליי? העניין הזה הוא עסק רציני.
אך מוחי חזר ושאל אותי, איך קיסה תגיב לזה כאשר אספר לה? האם היא תכעס על כל שלא סיפרתי לה על זה קודם, או אפילו שלמה דווקא אני מקבלת את ההצעה הזאת ולא היא? או האם היא תשמח איתי ותהיה מאושרת בשבילי?- משהו שהייתי בטוחה במיליון אחוז שלא יקרה, מפני שהצלחתי להכיר טוב יותר את קיסה, והיא לא נראתה בחורה כזאת שתשמח בשבילי על כזה דבר ענק. על כזה דבר שישנה את העתיד שלך.
לא ידעתי אם היא תישאר חברה שלי, או אם היא תתרחק ממני לנצח. אבל בעצם, האם זה בכלל חשוב? זה בכלל חשוב אם אני אחזור לחיי הקודמים והיא…תישאר כאן לנצח?
אספר לה ברגע המתאים, חשבתי. עכשיו זו כלל לא אופציה.
*
בבקשה הישארי איתי. אל תעצמי את העיניים. הקול תקף אותי שוב, באמצע שהייתי צריכה לחסום את רגלה של קיסה מהפרצוף שלי. הבלבול שחוויתי הרס לי את הרגע, וקיבלתי מכה חזקה מרגלה בדיוק בלחי השמאלית שלי. פחדתי שנשברה לי הלסת מהעוצמה של המכה. מעדתי ונפלתי על המזרנים בעודי נאבקת לחזור לצורת מחשבה נקייה ולהוציא מראשי את הקול הטורדני שלא הפסיק לחזור אליי.
אני צריך שתישארי בהכרה, בבקשה.
"את בסדר?" היא לחשה ונעזרתי בה כדי לעמוד שוב. "את בדרך כלל מצליחה לחמוק או לחסום אותי."
"אני כן… אני פשוט…כואב לי הראש," השבתי. לא באמת שיקרתי. הקול הזה באמת עשה לי כאב ראש. לא יכולתי לסבול את זה יותר. למה זה ממשיך להטריד אותי?
"אולי כדאי שתשבי בצד במשך כמה דקות? קיבלת מכה דיי רצינית מהרגל שלי," אמרה, ואז לחשה, "מצטערת."
עיסיתי את הלסת הכואבת ונדתי בראשי. אין מצב שאני הולכת להפסיד שעות אימונים. כל דקה חשובה. "זה בסדר. אני בסדר. אנחנו יכולות להמשיך."
המשימה הציבה אותי בשני דברים קיצוניים לגמרי התלויים בדברים שאני עושה. אם אפשל, אני אמות לגמרי ולא תהיה לי הזדמנות לחזור לחיים, או אפילו להישאר מלאך מוות. אם אצליח, אחזור לחיים ולעולם לא אחזור להיות במקום הנורא הזה עם שיין.
לא הייתי יכולה לסכן את המשימה הזו בגלל איזו מכה בלסת שאפשר לרפא אותה תוך שניות במקום הזה.