מבוך האשליות – פרק 6
שאר הזוגות התפזרו, וג'נט נשארה להתבונן במבוך. היא תהתה מה אורך המבוך הענק הזה שהיא ואחיה יצטרכו לעבור. ואיזה אתגרים יחכו להם שם, ואם בכלל שניי ילדים יתומים בלי בית והרבה כישורים יכולים להתמודד איתם. ג'נט הסתובבה לאחור וראתה את קונור עולה במדרגות אל הקומה השנייה, לאחר חצי דקה היא ראתה אותו מעבר לדלת המרפסת מודה לאנשים היושבים שם והיא גיחכה. הוא התקדם למרפסת והביט בנוף הרחב. הוא הסתכל על ג'נט ונופף אליה לשלום בחוזקה. יחסית לילד בן 14 הוא ילדותי לפעמים, היא חשבה.
היא הפנתה את מבטה לעבר הרחבה. זוג אחד של אחים, ילדה קטן ונער שנראה בן גילה ישבו על ספסל. ג'נט הלכה לכיוון הספסלים והתיישבה על ספסל לידם. היא הסתכלה עליהם מדי פעם מדברים וצוחקים.
"אני יכולה ללכת לתוך המבואה?" שאלה הילדה את אחיה.
"ברור שאת יכולה, אבל תחזרי מהר" הוא השיב לאחותו.
הילדה הקטנה רצה אל כיוון המבואה וג'נט נשארה מחוץ לרחבה עם הנער, שניהם ישבו על ספסלים סמוכים. עברה דקה ועוד דקה של שתיקה, ג'נט הרגישה נבוכה.
"היי, קוראים לי פורסט" הנער שישב ליד ג'נט הציג את עצמו.
"היי, אני ג'נט" היא הציגה את עצמה נבוכה.
"הגיע הזמן שנשבור קצת את הקרח לא? אנחנו איזה שעה יושבים בלי להגיד מילה אחד לשני" פורסט אמר וצחק, הוא חייך אל ג'נט והיא חייכה אליו בחזרה.
"אז, למה את הגעת למבוך?" הוא שאל ושקט השתרר שוב.
הוא היה חייב לשאול את זה? ג'נט חשבה לעצמה.
"אני מבין אם זה לא נעים או מביך מדי" אמר פורסט.
"לא, זה בסדר, פשוט, אני לא רגילה לשתף אנשים בדברים כאלה. או בדברים בכלל" ג'נט הסבירה.
"את יכולה לשתף אותי" הוא אמר וחייך.
תגובות (2)
לא נורא, זה קורה לכולם ~..~
תמשיך
יאפ, קורה. אני אמשיך בקרוב