מבוכים ומטורפים – פרק 16 – העניין המסריח
הקוסמים שלנו הצליחו לחצות את המחצבה במזל רב. אך בואו וניראה כמה מזל יהיה להם עכשיו, הא? הם עומדים להגיע למקום לא נחמד. מקום בעל סירחון… משהו… מסריח כזה…! משהו ירוק, נוזלי, מסריח…! ביצת-העובש…!
הקוסמים התקדמו לעבר היציאה של המחצבה. האור ביציאה ניראה לבן למדי. אך ככול שהתקדמו הוא נהפך לירקרק.
הקוסמים יצאו החוצה, ומולם הייתה ביצה מזעזעת. בריכות מים ירוקות, עצים מפחידים ונבולים, אדמה ירוקה ודביקה, ועננות ירוקות בכול מקום.
"איו! וורם!" אמר שילו בגועל וסתם אף אפו. "שוב עשית…?!" הוא אמר בקול מצחיק.
"לא" אמר וורם וסתם את אפו.
ספארק סתם את אפו גם כן, והסתכל על ארטי. "מה, הסירחון לא מזיז לך?" הוא שאל בהפתעה.
ארטי צחקק. "אני חיי עם קקה של חיות כמעט כול החיים שלי, זה לא ממש מזיז לי…!" הוא אמר ושלף את המפה של הגובלינים מכיס הגלימה של ספארק. "אוקיי, אני רואה שיש פה באזור כפר"
"כפר?" הופתע שילו. "אילו מן אנשים מקימים כפר במקום שמריח כמו…" הוא השתעל. "כן…"
"אף אחד מאיתנו לא יודע… אבל בקרוב נדע!" אמר ספארק והורה לכולם להמשיך.
ארבעת הקוסמים הלכו כבר שעות. ולא ראו שום כפר באופק. אך היה משהו דיי מוזר…
"רבותי, אתם לא מרגישים שמישהו עוקב אחרינו?" שאל ספארק בלחץ.
"עכשיו כשאתה מזכיר את זה…!" אמר וורם. "אני ראיתי כמו מי יצור מוזר שעקב אחרינו כול הדרך…!"
"אז למה לא אמרת כלום?!" התעצבן שילו.
"כי זה גוול…!" אמר ארטי בלחש.
"מה זה גוול?" שאל שילו בשקט.
שילו הורה לכולם להיות בשקט. "גוול זה כמו זומבי–"
"יש פה זומבי–?!" שילו צרח, וספארק ישר סתם את פיו עם ידו.
"כן. כן, יש פה זומבים…!" אמר ארטי בשקט. "קיצר, גוול זה–"
לפתע קפץ מן השיחים הרקובים כמו מן יצור מזעזע, הדמה לזומבי שעמד מכופף, בעל גיבנת מזעזעת, עור אפור וקר, פרצוף מעוות, לבוש במכנסי עור קרועות, ידיו ארוכות, וציפורניו שחורות וחדות.
"זה גוול…?" שאל שילו בשקט, עם פרצוף מפוחד וחיוור.
"כן" אמר ארטי כשהוא מסתכל בלחץ עלי הגוול.
"אז עכשיו יש את הרשות לצרוח…?" שאל שילו בשקט.
"עכשיו כשהוא פה, אז כן" אמר וורם, עם פרצוף חיוור.
"יפה…!" אמר שילו. הייתה דממה. לפתע שילו פתח את פיו וצרח כמו משוגע.
הגוול הסתכל על הקוסמים וצווח בצווחה מפחידה, מזעזעת ומחרישת אוזניים, וישר הוא התחיל לרוץ על ארבע לכיוון הקוסמים כדי לתקוף.
"תתרחק!" אמר שילו, וירה מידו לייזר אדום מאנרגיית הארקיין.
הלייזר פגע בגוול, אך לא עשה לו כלום.
"מה ההיגיון פה?" הופתע ספארק.
ארטי שלף את ידו וירה ממנו לייזר ירוק מאנרגיית החיים. הלייזר פגע בגוול, והוא נעצר במקומו, נאבק באלמנט , ולבסוף נפל.
"ארקיין לא פוגע באנשי-מתים" אמר ארטי. "חיים כן, אחרי הכול הם מתים. וארקיין הוא אנרגיה אפלה, כך שזה לא משפיע על מתים…!"
"חכם הילד…!" חייך וורם.
"כמה עוד גוולים כאלה ניראה לכם שיש פה?" נלחץ שילו.
"את האמת…" אמר ספארק בלחץ. "עדיף שלא תדע…!"
לפתע קפצו מן השיחים עשרות גוולים מזעזעים.
ארבעת הקוסמים נראו מבוהלים.
"תוכנית?" שאל שילו ברעד.
"לברוח" אמר ספארק. "בצורה גברית!" הוא אמר והתחיל לרוץ תוך היער.
"אני איתו" אמר שילו ורץ אחרי ספארק.
ארטי ווורם הנהנו ורצו גם כן.
"אוקיי, עצרו! אני חושב שהצלחנו לברוח…!" אמר ספארק ועצר במקמו, מתנשף.
שלושת הקוסמים עצרו גם כן והתנשפו.
"היי, חבר'ה, יש לי חדשות טובות…!" התנשף ארטי.
"אין שום חדשות טובות בעסק הזה!" אמר שילו בכעס בזמן שהוא מתנשף.
"אז אולי תעיף מבט לעבר השלט?" אמר ארטי והצביע על שלך מכוסה בעובש ירוק ומגעיל.
ספארק ניגש לכיוון השלט, וניקה את העובש עם ידו.
"כפר עובש" היה רשום. השלט הצביע על שביל אבנים ירוקים מעט.
"מעניין, מעניין מאוד…!" אמר ספארק. "קדימה, זו הדרך שלנו…!" הוא אמר והורה לכולם להתקדם.
אך לפתע הופיע ואקס. אך ואקס לא ניראה כרגיל. הוא ניראה כמו רוח. שקוף ומרחף.
"שלום לכם קוסמים" אמר ואקס בדאגה.
"היי, ואקסי!" אמר וורם ונתן כיף לידו של ואקס, אך ידו של וורם עברה דרכו. "מה קרה לך?"
"הקשיבו, המקום שאתם הולכים אליו, הוא מקום אכזר ונטוש…! כדי להבין מה הוא הדרך שלכם, אתם צריכים לרכוש את אמונתם של התושבים של הכפר הזה"
"אנחנו נצליח איך שהו…" אמר ספארק.
"מצחיק…!" מלמל ואקס.
"מה?" שאל וורם.
"אה, שום דבר!" אמר ואקס במהירות. "הקשיבו, הכפר הזה נמצא תחת שליטה אכזרית של… אמממ… בואו ונגיד של אדם שאתם מכירים…! טוב, אולי לא אדם אבל…" הוא שתק. "אתם תבינו בסוף".
"אבל למה אתה שקוף ככה…?" שאל ארטי.
"גם זה אתם תבינו בסוף…!" אמר ואקס, ונעלם לצללים.
"טוויסט?" שאל ספארק.
"אני מפחד שכן…!" אמר שילו.
ארבעת הקוסמים הלכו על השביל לכיוון הכפר. מפוחדים וחושדים.
תגובות (0)