מבוכים מאולתרים – הקדמה

"אתה מתקדם לכיוון היער החשוך… העצים גבוהים ו… ירוקים… אתה מרגיש משהו מוזר…"
היה שקט.
"ועכשיו הופיע הלורד של כול הדרקונים!!! מתקפת פתע!!!"
"היי! רגע!" אמר האביר בסיפור. "מה ההיגיון? אני רק רמה חמש!" הוא התעצבן.
"טוב, טוב, בסדר…! אמממ… אתה פתאום זוכה ב… לא יודע… אמממ… חרב… נחשי הגומי"
לפתע הופיע בידו של הלוחם חרב שנראתה כמו נחש גומי מתפתל שתקוע על מקל.
"ברצינות?" של הלוחם.
"אם אתה רוצה אני יכול להחזיר לך את חרב העץ של המתחילים…!"
האביר נאנח.
"ועכשיו, הגיע הזמן להתקפה שלך! אתה מניף את חרב נחשי הגומי לעבר הדקרון האדום והבלטי מנוצח ושאין לך טיפת סיכוי נגדו, ו…! אתה פספסת כמו טמבל!"
"מה?!" כעס הלוחם.
"ועכשיו, תורו של הדרקון לתקוף! הוא נושף עליך אש. והוא עשה לך אין סוף נזק. נפסלת! *צחוק* "
"נו באמת! תן לי להיות גיבור כמו שצריך!" כעס הלוחם כשהוא בעודו ערימת עפר.
"מה? אבל אני נהנה מכול הקטע הזה"
"טוב, אבל אני לא!" התעצבן הלוחם.
"אז מה אתה רוצה שאני אעשה, הא?"
"נתחיל עם זה שאתה משנה את הסיפור המגוחך שלך…!" אמר הלוחם.
*נאנח* "נו,טוב… אני מניח שאני יכול לשנות קצת את הסיפור… אמממ.. בוא נתחיל עם זה שאתה חוזר לחיים. נמשיך עם זה ש… יש לך את חרב העץ…" *נאנח* "ואתה… נלחם שוב פעם נגד ג'לי ירוק…"