מבחן האומץ- עונה 2 הרשמה, העלאה שנייה

לא התבלבלתם אל תדאגו !! יוצאת עונה חדשה למבחן האומץ !!!! והווו
גם מי שלא קרה את העונה הקודמת יכול להבין מה קורה, אך מי שקרה יכול להזכר בחיוך בדמויות מהעונות הקודמות.
עם אהבתם את העונה הקודמת אני בטוחה שתאהבו גם את זאת !!!
אוקיי אז לכבוד העונה החדשה, צריך דמויות חדשות נכון ?
אז הגיע הזמן לתת לי דמויות !!
שם-
גיל- 15
מראה-
אופי-
~הקדמה~
סוף סוף. אני עומדת מול הבית ספר הענק הזה. בית הספר הקרוי על שם קלואי יוטה האגדית. אחרי
שיכנועים רבים ביותר, סוף סוף אבא הסכים לי להרשם ללמוד כאן.
אני עומדת בכניסה מסתכלת סביבי. לידי עומדים תלמידי שנה ראשונה, מבולבלים ומפוחדים, בדיוק כמוני. אני נושמת נשימה עמוקה ונכנסת.
בפנים יש המולה. ילדים הולכים לכל מקום, ובאים משום מקום. לפתע באה אליי ילדה מחייכת בריצה.
"שנה ראשונה נכון?" היא שואלת, ואני מהנהנת.
"אני לוסינדה, אבל את יכולה לקרוא לי לוס. שלחו אותי להראות לך את הדרך למשרד המנהלת." אומרת לוס בחיוך. יש לה שיניים קצת עקומות, וגשר ברזל שמכסה אותן, שיער אדמוני ומבולגן והמון נמשים על הפנים. היא נראית מאוד אנרגטית.
"סקיילר" אני עונה. היא מחייכת שוב. "אוקיי אז את עוברת דרך החדר הזה, ואז פונה פעמיים ימינה. תהני!!" אומרת לוס בחיוך זורח. אני מהנהנת שוב והיא רצה לעזור לילד אחר במצוקה.
אני הולכת אחרי הכיוון שהיא הצביעה עליו, ועוברת על ההוראות בראשי. אני מגיעה לדלת בצבע ורוד בהיר ופותחת אותה. בפנים אני רואה שטיח פרוותי בצבע ורוד, שולחן עץ גדול ועליו מחשב והמון דפים.
"שלום" אני שומעת קול קטן. מבעד לדפים מציץ ראש שמחייך אליי.
"היי" אני עונה ומתקדמת לעבר השולחן.
"אני כריסטינה" אומרת האישה הקטנה ויוצאת מאחורי שולחנה ומאחורי הר הניירות. אני מגלה להפתעתי שהיא נמוכה ממני כמעט בראש, ושיערה השחור מפוזר על כתפיה בבלגן. עיניה החומות מביטות בי בשמחה והיא מחייכת וחושפת שיניים לבנות ומושלמות.
"סקיילר" אני עונה, מרגישה כמו פטיפון שחוזר על עצמו ללא הפסקה.
"אוקיי סקיילר, בת כמה את?" שואלת האישה, ושולפת מתוך הערימה הגבוהה זוג משקפיים, עט ודף.
"עוד מעט 15" אני עונה, סוקרת במבטי את האישה המוזרה.
"יופי, יופי" היא ממלמלת לעצמה וכותבת בדף. "במה ההורים עובדים?" היא שואלת ומרימה אליי מבט.
"אבא עורך דין" אני עונה. אני יודעת עכשיו שהיא עומדת לשאול על אמא.
"אוקיי. אחים, אחיות?" היא שואלת במפתיע. אני מוכירה לה תודה שלא הזכירה את אמא.
"אחות, אחת. פייג' בת 11" אני עונה וחושבת על פייג'. על כמה עזרה לי בשיכנועים נגד אבא.
"מעולה. שיעורים אהובים?" היא ממשיכה לכתוב במרץ על הדף.
"אה.." אני חושבת. מעולם לא אהבתי את בית הספר, אז למה שיהיה לי שיעורים אהובים? "אומנות" אני נזכרת.
"אוקיי. הנה המערכת שלך" היא מגישה לי את הדף שעליו כתבה במשך הזמן הזה. אני מופתעת שעל הדף מצוירת מערכת מדויקת ובתוכה כתובות באותיות קטנות ומדויקות את השמות של השיעורים שלי.
אני מודה לה ויוצאת מן החדר.
אני מאושרת. אני סוף סוף רשומה לבית הספר למכשפות.