מוזיאון מונה ליזה פרק 4- צלליות
"מה? איפה הם לאן הם נעלמו?" צרח מנהל המוזיאון.
מנהל המוזיאון ראה צלליות של אריה שואג ובצד השני איש עם כובע נשען על מקל.
"מה? מה קורה פה?!" שאל מנהל המוזיאון.
הצלליות דיברו אליו: "שלום מנהל מוזיאון יקר, ברוך הבא לחדר הצלליות!"
"אבל זה חדר אוכלי תפוחי האדמה, זה לא יכול להיות" אמר מנהל המוזיאון.
הצלליות צחקו, גם הצללית של האישה עם הכובע עם הנוצה והשמלה, הן התקרבו אליו, אלו היו צלליות אמיתיות, הן נראו כמו חיות ובני אדם רק בצבע שחור.
"כאן הכל יכול לקרות!" צחקה האישה.
"טוב, מה אתם רוצים?" שאל מנהל המוזיאון.
"איפה רנקי?" צחק האיש הקשיש והפיל את המקל שלו, המקל נראה אמיתי כשהוא זרק אותו, מנהל המוזיאון לקח אותו ואמר: "על מה אתה מדבר?"
"רנקי, חבר טוב שלנו, צללית בצורת גבר מעשן, אם תמצא אותו תגיד לנו," צחק האיש הקשיש, כל הצלליות עמדו בשורה מול מנהל המוזיאון, הצללית של האריה שאגה…
מנהל המוזיאון לא ידע מה להגיד… הוא לא רצה את הצלליות האלו במוזיאון שלו, הוא רצה לגרש אותן, אבל הוא לא יכל, הוא פחד, אולי הצלליות יהרגו אותו…
לפתע, השפתיים של מנהל המוזיאון כבר לא היו אדומות, הן היו לבנות- לבנות…
"מה? מה קורה פה? צלליות מטופשות, זה בגללכן?" צרח מנהל המוזיאון.
הצלליות צחקו ואמרו: "אתה כבר יודע שהשפתיים שלך לבנות וקפואות, אתה כמעט ולא יכול להזיז אותן. אז אנחנו יכולות לומר לך ש… קסם המוזיאון עשה לך את זה…"
"מי זה קסם המוזיאון?" שאל מנהל המוזיאון.
"את זה אל תשאל אותנו, תשאל את קינגה" אמרו הצלליות.
"אבל קינגה עזבה אותי…" אמר מנהל המוזיאון.
תגובות (0)