מוזיאון מונה ליזה פרק 9 – פארק הירח

"מה? איזו הפתעה?" שאל מונה ליזה.
מנהל המוזיאון הוציא מהתיק שלו תמונה של קינגה.
"וואו תודה," אמרה מונה ליזה בהתרגשות והפעם זאת הייתה דמעה של אושר, "זה התמונה של קינגה בפארק הירח"
"את רוצה ללכת לשם?"
"כן!" אמרה מונה ליזה וקמה על רגליה.
"רגע, מונה" אמר מנהל המוזיאון, "שתביני קינגה נמצאת שם, אבל אם רואים אותה עם אחותה, אסור להפריע לה בסדר?"
"כן" אמרה מונה ליזה, "בטח נשתה שם שייק פירות אקזוטי!"
"ששש…" אמר מנהל המוזיאון, "אל תתלהבי יותר מדי!"
מונה ליזה ומנהל המוזיאון הלכו לפארק הירח, הם הגיעו אליו וראו נוף יפה של פרחי לילה צהובים, זוהרים, עצי ברוש קשורים בסרטי זהב מבריקים, שיחים ירוקים ירוקים ודשא רענן וירוק. הרוח שיחקה בעצים כמו ילד שמשחק פאזל, העלים עפו ברוח, הספסלים לבנים וזוהרים, השבילים שם היו צבעוניים ולידם ישבה נערה עם שיער כתום ועיניים זהובות, שמלתה הייתה פרחונית וצבעונית, הפנים שלה היו לבנות כקרח ונעלי העקב שלה היו שחורות ונוצצות, היא הסתכלה על מונה ליזה ועל מנהל המוזיאון, לפתע מונה ומנהל המוזיאון נמשכו אל הנערה, כאילו העיניים שלה היו מגנט, הם היו עם הגב אליה והם אפילו לא הלכו, הם פשוט נדבקו לעיניים שלה. "מה קורה לך?!" צרח מנהל המוזיאון.
"יש לי עיני מגנט" צחקה הנערה וגילגלה את עיניה, היא בעטה במנהל המוזיאון ועמדה.
"את מכירה במקרה נערה שמסתובבת פה, בשם קינגה?" שאלה מונה ליזה.
הנערה הסתכלה על מונה ליזה בעיניים זוהרות ומשכה את המטפחת השחורה שלה.
"מה? מה את עושה?" צרחה מונה ליזה.
"למה את שואלת את השאלות האלו?" שאלה הנערה ודחפה את מונה, מונה נפלה על הקרקע וגילתה שידיה קשורות באזיקים. "חה חה חה" צחקה הנערה.
מנהל המוזיאון קם ודחף את הנערה. הנערה קמה ותקעה חרב בבטנו של מנהל המוזיאון.
מנהל המוזיאון התנשם בכבדות, הוא עמד למות. "לא! לא!" צרחה קינגה.
עברו שתי דקות ואלו היו שתי הדקות האחרונות בחייו של מנהל המוזיאון, כי מיד אחרי שתי הדקות האלו הוא מת, חולצתו הייתה מכוסה בדם אדום.
מונה ליזה התחילה לבכות, הנערה הסתכלה עליהם וחייכה חיוך מרושע וצחקה.
"רגע אחד," אמרה מונה ליזה, היא עמדה, הסתובבה במהירות והשתחררה מהאזיקים. "מה? איך את עושה את זה?" צרחה הנערה.
מונה ליזה התחילה לרוץ והנערה רדפה אחריה. מונה ליזה החליקה על השביל הלבן, אבל אז היא המשיכה לרוץ, היא נפלה ושוב קמה ולפתע, יצאו מהידיים של הנערה אזיקים והיא קשרה את מונה ליזה. "זה מה שאת רוצה? אה?" צרחה הנערה.
"את חושבת שאין לי כוחות?" שאלה מונה ליזה, הן עצרו ומונה ליזה הרימה את הידיים שלה, ידיה זהרו מתחת לאורו הלבן של הירח, "ירח, תן לי כוח!"
לפתע, מונה ליזה נעלמה. "מה? מה קורה כאן?" שאלה הנערה.
מונה ליזה הופיעה כשהיא שוכבת על מנהל המוזיאון, ידיה דיממו.