מחנה ירח – פרק 11

אוטיס רק שיחק את עצמו עצבני, מבפנים הוא ממש שמח. מאדי הסתכלה עליו ברחמים, 'בבקשה אל תציעי לי ללכת איתם, בבקשה תגידי שאני חייב להישאר' התפלל בליבו.
"מצטערת, אוטיס." אמרה בעדינות והניחה את ידה על ידו, "אתה, רומן, נואל, קווין ולייק נשארים פה."
"והאחרים?" שאלה נואל והניחה את ידה על מותניה.
"הם גם מתפצלים, לשתי קבוצות. אבל אתם תהיו בקשר אחד עם השני, מבטיחה." ענתה. אוטיס הסתכל על רומן.
'מסכן. בטח יהיה לו קשה בלי ונוס.' חשב בראשו. "רומן, הכול בסדר?"
"כן, כן," מיהר רומן להגיד, "קולט. עם מי ונוס הולכת?"
"ונוס איתי, רומן. תהיה רגוע." אמר קאי ושילב את ידיו על חזהו, "סיימנו לארוז. יוצאים עכשיו?"
"כן." אמרה מאדי וחייכה, "תזכרו שכל דבר יכול להיות מה שאנחנו מחפשים, המסר לא היה ברור במיוחד."
"איזה מסר?" שאל אוטיס, מנסה להאט את הדופק שלו בנשימות עמוקות. "לא אמרתם כלום על מסר."
מאדי הרימה גבה, "לא סיפרתי לכם? ז'נה ראתה משהו. ענק שמקריא את שמותיכם ומורה למישהו להרוג אתכם."
אוטיס לא יצא להרבה משימות, אולי רק לשלוש וגם הן היו לחפש טרול או פיה. מזלו שהוא נשאר במחנה. 'להרוג אותנו?' חשב וקילל בראשו. הוא הסתכל לשמיים, הוא לא ידע בדיוק מה השעה אבל ניחש שבין הבוקר לצהריים. "אתם יוצאים עכשיו?"
"יש לכם עוד כמה דקות להיפרד." אמרה מאדי, היא חיבקה את קאי ונכנסה חזרה לבניין המגורים של הבנות. הם עמדו במרכז הדשא, לא כולם – רק אוטיס, קאי ונואל.
"נואל," ניק יצא מהבניין של הבנות והתקרב אליהם בריצה, "קארי ופייג' מחפשות אותך."
נואל צחקה, "תגידו שאתם רוצים לדבר ואני אלך." היא חיבקה את ניק וקאי ורצה אל הבניין של הבנות. ניק נעצר לידם וחייך.
"אנחנו לא אחד עם השני." אמר ונשך את שפתיו, "ורוצים להרוג אותנו."
אוטיס שוב קילל בראשו, "תנסו לא למות, סבבה?"
הבנים צחקו. קאי נתן לאוטיס טפיחה בכתף, "תנסה להסתדר בלעדינו, סבבה?"
אוטיס משך בכתפיו, "לא מבטיח הצלחה."
"רומן וקווין נחמדים, אוטיס," אמר ניק, "תן להם הזדמנות. ושמור על עצמך."
'בטח.' חשב אוטיס בראשו, מתחיל לקלוט את העובדה שקאי וניק ממש הולכים. 'לא מבטיח כלום.' הוסיף לעצמו.

הוא שכב על המיטה ובהה בתקרה. זה קרה לו די הרבה, כל רגעי השקט. רומן נעלם, אוטיס חשב לרגע שהוא רואה מהחלון אותו ואת טאיי – בן ארס וחבר של אד, החבר לשעבר של נואל – אבל הוא לא מצא שום סיבה הגיונית שרומן יסתובב איתם אז הוא ניחש שהוא הזה. אחרי קווין הוא בכלל לא עקב, הנער נעלם וחזר מתי שהוא רצה. אוטיס הרגיש די לחוץ כשקווין הניח את הדברים שלו על המיטה של קאי, כאילו הוא מחליף אותו. אוטיס גם ידע שקאי וקווין לא אוהבים אחד את השני, כמו שהיילי ואלה לא אוהבות אחת את השנייה – זה ככה אבל אף אחד לא יודע למה.
"לא זכרתי שכל כך משעמם פה." מלמל קול. אוטיס התרומם על מרפקיו, קווין עמד ליד הדלת ובחן את החדר. כשהוא קלט שאוטיס מסתכל עליו, הוא חייך חיוך מזויף קצר ונפנף בידיו לשלום.
"לא תמיד ככה." ענה אוטיס וחזר לשכב על גבו, "הם יוצאים לפעילות עוד מעט אם אתה רוצה."
"הפעילויות העלובות האלה? זה ל-"
"אתה זה שאמר שמשעמם פה." אוטיס קטע אותו לפני שקווין יקלל, והוא ידע שקווין עושה את זה הרבה. הוא הרגיש די מסתכן עם היציאה הזאת אבל הוא לא האמין שקווין ירביץ לו. יותר נכון קיווה שלא.
"למה אתה לא הולך לפעילות הזאת?" שאל קווין והתקרב בהליכה איטית אל המיטה של אוטיס. הוא הרגיש את השרירים שלו נדרכים מבהלה.
"א-אני לא רוצה." ענה אוטיס בגמגום.
"אני מפחיד אותך?" שאל קווין משועשע.
"לא." ענה אוטיס במהירות, 'לא להראות פחד, כמו עם כלבים' נזכר לעצמו.
"אז למה גמגמת?"
"ככה יצא." ענה אוטיס, הוא התיישב. קווין נאנח, הוא התקדם אל המיטה של קאי וקפץ עליה, שוכב על הגב וידיו משחקות עם הכפתורים של חולצתו הלבנה. הדלת נפתחה ורומן נכנס פנימה, הוא נראה עייף ועצבני. הלחיים שלו היו סמוקות ואדומות, למרות שלא הייתה שום סיבה. הוא לא חיכה הרבה לפני שנשכב על המיטה, על הבטן והניח את ידיו מתחת לכרית שלו.
"הי!" לייק אמרה, היא ונואל נכנסו לשחק לחדר והתיישבו שתיהן על המיטה של ניק, רק המיטה של דמיאן נשארה ריקה. אוטיס הסתכל על כל מי שישב בחדר; קווין נראה יותר עצבני וכועס מאז שהבנות נכנסו, רומן נראה עצבני בכללי, לייק נראתה משועממת ונואל נראתה די נלהבת. "הולכים לפעילות הזאת?"
אוטיס נאנח, 'אין לנו מה לעשות חוץ מזה.' הבין. "לי אין בעיה."
"גם אני מוכנה." אמרה נואל וסובבה את מפרקי ידיה. "קווין?"
"לא יודע." מלמל.
"רומן?" נואל שאלה שוב.
"לא. תעשו מה שאתם רוצים, אני בחוץ." אמר בכעס. אוטיס רצה לשאול אותו מה קרה אבל הוא שתק. עברה שעה מאז שכולם עזבו, אוטיס הספיק לאכול ולהתקלח, ואז לשכב במיטה ולחשוב.
לייק נשפה אוויר, "אני הולכת לאכול." היא אמרה ויצאה החוצה בהליכה איטית. נואל שלחה את ידה לאוטיס.
"רוצה שנלך לטיול?" שאלה אותו. הוא הנהן, והם יצאו החוצה. הם ידעו שהפעילות תהיה מאחורי הבניין אז הם הלכו באלכסון קדימה – ימינה. "מה קורה?"
"לא יודע." מלמל אוטיס.
"איך אתה מסתדר עם קווין ורומן?" שאלה.
"בסדר. לא ממש מנהלים שיחות אבל בסדר."
"קווין די שונא אותי."
"לא חושב."
"כן נכון. אני מתנחמת בשנאה שלו גם כלפי לייק. נראה שהוא שונא רק בני אלים."
"הוא לא שונא אתכן."
"אוקיי, מה שתגיד. מה עם רומן? הוא היה ממש עצבני היום."
"לא יודע מה יש לו. אולי זה שוונוס הלכה."
"כן, אני-" נואל נקטעה על ידי צרחה ארוכה של נערה, בערך במרחק כמה מטרים מהם. אוטיס ונואל קפאו במקומם, ואחרי חצי דקה כבר היו בדרכם בריצה.