מחנה ירח – פרק 15

הצלצול העיר את ונוס בפתאומיות. היא התיישבה והתנשמה בכבדות, כאילו התעוררה מסיוט. היה חושך כמעט מוחלט בחדר, רק מעט אור מהתריסים שהיו סגורים רק למחצה. היא מצמצה פעמיים, מנסה להבין מה קורה. זה היה הטלפון שלה, מצלצל כאילו אין מחר. היא הצמידה את הטלפון לאוזניה.
"הלו?" ענתה בקול חנוק קצת.
"ונוס?" נשמע קול לא מוכר.
"כן." ענתה ונוס וכחכחה בגרונה, מנסה להחזיר את קולה לקול הרגיל שלה. "מי מחפש?" זה היה מספר לא מזוהה, מספר חסום.
"את תגלי בהמשך. בינתיים רציתי להזהיר אותך, אותך ואת כל החברים שלך." אמר הקול, קול רך של אישה. ונוס שמעה כבר את הרכות היוצאת דופן הזאת; סירנה, בת אפרודיטה או ערפד עם יכולת.
"את סירנה." ירתה ונוס בלי לשים לב.
"נכון, בת אפרודיטה. את וחברים שלך בסכנה, גם אח שלך. רומן."
ונוס הרגישה לא בנוח, כאילו היא עירומה וכולם מסתכלים עליה, "מאיפה את מכירה את רומן?" אף אחד לא הכיר את רומן, הוא היה בגדר נעלם, נבלע בין ההמון מאז ומעולם גם אם ההמון היו שני אנשים.
"אויש, ונוס, את כל כך מגוחכת… בטוחה שכל העולם סובב סביבך. אני לא מבינה איך הם סובלים אותך, ילדה מפונקת."
היא דיברה אל ונוס כמו לתינוקת, ונוס הרגישה את הלב שלה פועם מהר יותר. "מי את?"
"את מכירה אותי. אני הסיוט הכי גדול שלך, המפלצת הנוראית שממנה את מפחדת."
היא לא הצליחה להתאפק וצחקקה, "מפלצת נוראית? מה את רוצה מהחיים שלי, מי את בכלל?"
"הרוצחת של רומן ושל החברים שלך."
"מי את?!" ונוס התעצבנה, היא לא רצתה לצעוק כדי לא להעיר את הבנות שישנו איתה בחדר במלון אבל היא דיברה בקול רם.
"זאת שנטשת, זאת שלא הכרת באמת, זאת שהתנהגת אליה רע, זאת שלא ידעת מי היא…" ואז האישה צחקה, "אני החברה הכי טובה שלך. אני מכירה כל חלק בך ואת מכירה כל חלק בי."
ונוס לקחה נשימה עמוקה, לא היה לה כוח לזה וזה הרגיש לה כמו מתיחה מטופשת. היא ניתקה את הטלפון אבל הוא שוב צלצל, אותו מספר חסום.
"ונוס, הכול בסדר?" היילי התעוררה, היא שפשפה את עיניה וניסתה להתרגל לאור המועט מהחדר. ונוס הנהנה, היא פירקה את הטלפון, הוציאה את הסוללה ואת הסים וזרקה אותם לאמצע החדר. "זה לא נראה כאילו הכול בסדר. מי זה היה?"
"סתם מישהו, לא מעניין." ענתה ונוס, היא העבירה את ידה בשיערה. 'הרוצחת של רומן ושל החברים שלך.' זה צמרר אותה.
"ונוס, דברי." דרשה היילי, היא נעמדה, לבושה בגופיה אפורה וטרנינג קצר ורוד.
"כלום, כלום, סתם פרסומת, העלאת המודעות ל…" ונוס ניסתה לאלתר, "לסרטן הרחם."
קאנה צחקקה מהמיטה שלה, עדיין חצי ישנה. היא הפסיקה לצחקק ובחנה את שתי חברותיה לחדר. "את צריכה ללמוד לשקר,ונוס."
"לא שיקרתי." ונוס אמרה מהר מדי, היא הסתכלה לצדדים, כל מקום חוץ מהיילי וקאנה.
"ונוס-" הצלצול קטע את היילי. המבטים של כולן הסתובבו אל הטלפון של קאנה, מצלצל ברעש לכמה שניות ונעצר. ונוס פעלה כל כך מהר עד שהיא בעצמה הופתעה, היא קפצה על הרגליים, תפסה את הטלפון ופתחה אותו. היא קיבלה שני סרטונים ממספר חסום.
"תפתחי את זה." דרשה קאנה, היא והיילי נצמדו אל ונוס מאחוריה כדי לראות. היד של ונוס רעדה כשהיא לחצה על הסרטון הראשון. קטע בלי קול, רק סרטון קצר של אוניה טובעת – מהסרט טיטאניק, ונוס חרשה על הסרט הזה.
"ניק והבנות." לחשה ונוס בלי לשים לב, "הן באוניה." הסרטון נגמר ו-ונוס לחצה על הסרטון השני. הפעם זה היה גג של בניין לפי רקע השמיים הבהירים. נער בהיר עמד כשגבו אל המצלם, ראו אותו לוקח נשימה עמוקה וצונח למטה. "המחנה…"
"זה קשור לשיחה שקיבלת?" שאלה היילי בחרש.
"כ-כן." ענתה ונוס בגמגום. 'הרוצחת של רומן ושל החברים שלך.' נזכרה שוב. "צריכים לספר את זה לקאי ולדמיאן."
"אני לא יודעת-" התחילה קאנה לומר כשהטלפון צלצל בידיה של ונוס. הבנות כולן קפצו במקומן מבהלה עד שוונוס הבינה שרומן מתקשר. היא הצמידה את הטלפון לאוזנה.
"רומן, אתה בסדר?" שאלה אותו.
"לא יפה לנתק, ונוס." נשמע הקול של אותה האישה. ונוס התחילה לקלל בראשה.
"איפה רומן?"
"פה איתי." ענתה האישה. קאנה לחצה על כפתור הרמקול. "גם אוטיס פה. אני נורא הססנית, רוצות לעזור לי לבחור, בנות?"
"לבחור מה?!" התעצבנה היילי.
"איך הם ימותו. אני מניחה שנפילה תהיה מרשימה יותר, אבל ירייה תוודא הריגה."
"מטורפת, תעזבי אותם!" צעקה ונוס, מרגישה גוש חונק את גרונה ואת הדמעות בעיניה. הדלת נפתחה בפתאומיות, קאי ודמיאן נכנסו פנימה, העיניים של שניהם קצת נפוחות משינה.
"מה קורה פה?" שאל קאי.
"תגידו ביי ביי, יקירים." לחשה האישה. ונוס רעדה, הפחד טפס ברגלה כמו משקולת וטיפס למעלה.
"ונוס-" נשמע הקול של רומן.
"קאי, תמצאו את ניק ואת הבנות-" אוטיס התחיל לומר אבל אז הוא השתתק, כנראה האישה המטורפת הצמידה לו אקדח לראש.
"דממה, ילדים." האישה דרשה, כולם השתתקו, היא הייתה סירנה בכל זאת.
'אלוהים, בבקשה, בבקשה, לא…' התחילה ונוס להתחנן בראשה.
"אני לא משקרת, ונוס, אני באמת הרוצחת שלך ושל החברים שלך." לחשה האישה, ואז שתי יריות, שהקפיאו את כולם.