מחנה ירח – פרק 4

נואל הרגישה על סף שיגעון. היא דפקה על דלת עשרים ואחת פעם נוספת כאילו בפעם השלוש עשרה היא כן תיפתח. היא נאלצה לדבר במשך כל היום והלילה על לקים ובנים, זה היה רעיון של קאי – בשביל שוונוס תרגיש בנוח. אבל זה לא היה נוח לנואל. או לאף אחת מהבנות האחרות. בהתחלה הן סירבו אבל זה היה מה שהכי נכון לעשות.
״נואל!״ הצעקה של אלה נשמעה מרחוק, ״את מודעת לעובדה שהשעה ארבע בבוקר עכשיו, נכון?״
״כן, כן, בטח.״ נואל מלמלה בעייפות. הן רצו כל הלילה בחיפוש אחר ״הילד הנאבד״ שהיה בעצם קופסה כחולה עם ציור של ילד בשדה. הקופסה הייתה מלאה בחולצות של המחנה, כולן בצבעים שונים אך עם אותו ציור חצי סהר שחור ומעליו כתוב ״מחנה ירח״. נואל מצמצה פעמיים, אלה לבשה חולצת מחנה בצבע טורקיז, זה התאים לה.
״את נראית על סף מוות, הכול בסדר?״ שאלה אלה והניחה את גב ידה על המצח של נואל. נואל בכלל לא ידעה למה היא בבניין המגורים של הבנים, היא רק רצתה לדבר עם דמיאן, הם היו חברים די טובים. היא גם רצתה לבהות ברומן, כדי להבין מאיפה היא מכירה אותו. ׳אני באמת על סף מוות׳ חשבה בראשה.
״נואל, ראית את-״ היילי נעצרה באמע המסדרון. אלה הסתובבה אליה והשתיים העבירו ביניהן מבטים בוחנים. ושונאים. אלה והיילי לא הסתדרו, נואל לא ידעה למה, היא גם די פחדה לשאול. הבנות היו מפחידות כל אחת לבדה, אז ביחד?
״ראית את הבנים?״ נואל שאלה. היא הייתה עייפה ובחילה התחילה לטפס בבטנה, תחושה רעה שמשהו רע קרה.
״לא,״ ענתה היילי, ״מאדי אמרה שהם בכלל לא חזרו מהחיפוש.״
״ומה אם קרה להם משהו רע?״ שאלה נואל, כשהתחושה המפחידה מתעצמת.
״כן, הם נפלו לבור, אכלו עוגה קטנה ועברו לארץ הפלאות.״ היילי אמרה בסרקסטיות.
אלה גלגלה את עיניה, ״הם יסתדרו, נואל. הם ילדים גדולים.״
״קאי אולי,״ מלמלה נואל בתגובה, ״כל השאר שווים לילדים בגן חובה.״
״בנות!״ פייג׳ רצה במסדרון עד שנעצרה ליד הבנות, היא התנשמה מעט והחזיקה את הבטן שלה, ״יש לי תחושה רעה, כמו לפני שמישהו הולך למות.״
׳זה סימן׳, נואל הבינה, ׳משהו רע קרה להם׳.

הן יצאו רק הן ליער, מותירות את קארי המסכנה להעסיק את ונוס. הן הלכו ביער בדיוק בדרך שקמרון שלח את הבנים, צועדות באיטיות ומחפשות רמזים. נואל עמדה בראש, לידה פייג׳ ומאחוריהן היילי ואלה. היא הציצה אחורה כל כמה שניות לבדוק שהן לא רצחו אחת את השנייה.
״אוף, הלכו לי הרגליים.״ מלמלה פייג׳.
״זה התפקיד שלהן,״ אמרה היילי מאחורה, ״ללכת.״
פייג׳ הזעיפה פרצוף, ״את מגעילה לכולם או רק לי?״
׳להגיד משהו?׳ נואל רצתה להגיד משהו כדי להרגיע את הרוחות לפני שידרדר המצב אבל היא פחדה שיערבו גם אותה.
״לא,״ ענתה אלה בשעמום, ״רק למי שהיא מקנאה בו.״
״אני לא מקנאה בך.״ אמרה היילי לאלה מהר.
אלה חייכה, ״בטח שלא.״ אמרה בסרקסטיות.
״אולי תפס-״ התחילה נואל לומר כשחלק מהרגל שלה כבר לא עמדה על האדמה. היא הספיקה לפלוט חצי צרחה לפני שמצאה את עצמה שוכבת על עפר קשה כשהיא מביטה למעלה אל פתח אור רחוק. לקחו לה כמה שניות לקלוט שהיא בתהום, לידה שאר הבנות, ובמרחק קצר מהם הבנים.
״שיט, אתן בסדר?״ ניק עזר לנואל לקום. נואל נעמדה והנהנה למרות כאב הגב שתקף אותה.
״יואו, זה כאב.״ אמרה אלה ושפשפה את גבה.
״מה אתן עושות פה?״ רומן שאל ועזר להיילי לקום, בהתחלה היא סירבה לקחת את ידו אבל הספיקה הרמת גבה אחת כדי שהיא תיאנח ותיעזר בו. קאי ואוטיס נשענו על הקיר בעמידה בזמן שדמיאן נשען עליו כשהוא יושב.
״באנו לחפש אתכם.״ ענתה נואל. ״הייתם פה כל הלילה?״
״כן.״ ענה קאי והזדקף, ״דמיאן, אכפת לך-״
״רומן, לך לישון.״ ירה דמיאן לפני שקאי סיים את המשפט. רומן התנדנד קצת לפני שנפל לרצפה. דמיאן מיהר להצמיד ממחטה לאפיו המדמם.
״ניסינו,״ אמר ניק, ״מי שבנה את זה ידע מה אנחנו.״
״בנה את זה,״ מלמל אוטיס, ״אתה יודע שפשוט חופרים בור באדמה, נכון?״
׳יופי אז אלה לא רק הבנות שלא מספיקות לריב׳ חשבה נואל.
״מה איתו?״ שאלה פייג׳ והחוותה בראשה על רומן.
״אין לי שום רמז.״ ענה קאי, ״הוא לא הראה עד עכשיו יכולות מיוחדות, הוא לא חכם כמו בלי אלמוות החכמים והוא לא הראה מיומנות בהחזקת סכין אז בן אלמוות לא נראה לי.״
״אולי בן אל?״ שאל ניק ושפשף את זרועו, ״מלאך אנחנו יודעים שלא וגם זומבי כבר פסלנו.״
״הוא היה מראה כבר יכולות שקשורות לאב האלוהי שלו.״ אמרה נואל, שהייתה בת אל בעצמה. בת האל לוקי, נחשבת להל הנוספת. היא לא התגאתה בזה במיוחד, לוקי נחשב לרע. רק מעטים ידעו שהיה בו גם צד טוב. ״אבל ונוס מראה יכולות, היא גרמה לי להגיד משהו שלא רציתי להגיד.״
״ונוס סירנה?״ שאל קאי.
״או בת אפרודיטה.״ אמרה אלה.
״או ערפד עם יכולות.״ אמר דמיאן והעיף חיוך קטן להיילי, שרק משכה בכתפיה.
״לא ירד לה דם והיא לא הייתה עייפה.״ היילי אמרה ונאנחה, ״איך יוצאים מפה?״
ניק הרים גבה אל אוטיס וזה מיהר לגלגל את עיניו, ״אני לא יכול לעוף או להשתלט על הטבע ניק, אמנם אני פיה אבל לא כולם יכולים.״
אלה נעמדה ממש מתחת לפתח המואר, ״אף אחד מכם לא הסתכל עליי? זה כמעט, כמעט מעליב.״ ואז כנפיים לבנות גדולות נפרשו לצדדים ממרכז גבה, בכל כנף שלוש נוצות שחורות גדולות.
״זה לא כואב לך?״ שאלה נואל הרבה לפני שאלה הספיקה למצמץ.
״לא.״ ענתה בקצרה אלה.
״איך החולצה שלך לא נקרעת?״ שאלה מיד. אלה הסתובבה עם גבה אל נואל, מראה לה שהחולצה נקרעה אבל רק במעגל קטן מסביב לבסיס כל כנף.
״יאללה, אלה, תעופי.״ אמר קאי.
״אל תגיד לי מה לעשות!״ היא התעצבנה.
קאי נאנח, ״לא אמרתי, ביקשתי. את יכולה לעשות מה שאת רוצה לעשות?״
אלה נאנחה, ״כן.״ ואז היא קפצה למעלה והכנפיים שלה התחילו לזוז, מרימות אותה למעלה.
עברו עשר דקות שבהן הם העירו את רומן עד שחבל נזרק אל תוך התהום וקמרון הציץ מלמעלה. ״יאללה, תעלו!״