מחנה ירח – פרק 6

השגרה התחילה לעצבן את פייג׳. הבטיחו לה משימות, מפלצות ואקשן, ומה היא קיבלה? משימה לשחק ילדה שטחית כדי להלהיב ילדה שטחית אחרת. ונוס הייתה בסדר, אבל פייג׳ לא האמינה כמה רדודה היא. היא התקדמה אל ניק כשהעצבים מתגברים בכל צעד, והפנים שלה ממש הסמיקו. היא הייתה בין הראשונים שהגיעו למחנה, ובמשך כל השנים יצאה רק לשלוש משימות. כמובן שבגלל חיי הנצח, היא כנראה גם תישאר ותצא לאולי ארבע משימת נוספות.
״פיג׳י!״ ניק קרא כשהם נפגשו במרכז המסדרון בקומה השנייה בבניין של הבנים. פייג׳ הרגישה איך כל הכעס מתערבל ונעלם, כמו שמורידים מים בשירותים. היא מצמצה פעמיים.
״פי?״ היא שאלה בשקט ונעצרה.
״-ג׳י.״ המשיך ניק באיטיות, קצת מופתע מהמהירות שבה פייג׳ השתנתה.
״פיג׳י?״
ניק הנהן, ״פיג׳י.״ אישר.
״עוד פעם,״ אמרה ונשמה עמוק, מסתכלת על הרצפה שכוסתה בשטיח בורדו, ״פיג׳…״ היא שוב נעצרה.
״ג׳י. פיג׳י.״ אמר ניק ואז חייך, ״מה קרה?״
פייג׳ לא הצליחה לדבר, היא עצמה את עיניה, ״פיג׳י?״ היא פקחה את עיניה כדי לראות את ניק מכווץ את שלו.
״לא טוב?״ שאל.
העיניים של פייג׳ נפערו, ״לא! לא ניק, זה לא טוב!״
ניק שילב את ידיו על חזהו, ״אז מה כן את רוצה?״
פייג׳ משכה בכתפיה, ״אקשן, פעולה, משימות, מפלצות, פסיכופתים, אלימות.״ ניק פרץ בצחוק, כולם היו רגילים שפייג׳ וקארי הן החמודות. ״טוב, נו, מה, משעמם לי.״
״בצדק.״ אמר ניק, ״לא עושים כלום. מעדיף למות.״
פייג׳ העיפה לעברו מבט קצר, ׳נושא רגיש׳ שידרה לו דרך עיניה.
״צודקת, טעות שלי. איך ונוס מסתדרת?״
״אוף, לא יודעת. אנחנו כמו החברות הקודמות שלה אז אני חושבת שהיא מסתדרת, מעניין מתי היא תבין שהיא בת אפרודיטה.״
״סירנה.״ תיקן ניק. פייג׳ הנידה בראשה לשלילה.
״בת אפרודיטה.״
״סירנה.״ ניק התעקש.
״אפרודיטה, ניק, ונוס בת אפרודיטה.״
״איך את יודעת?״
״תחושה כזאת. אינטואיציה נשית.״ אמרה והתחילה לשחק עם מפרק כף ידה, ״מה עם רומן?״
״סביר. הוא מסתדר אבל הוא לא חיה חברתית כמוני.״
״אני בטוחה.״ היא אמרה, מסתכלת בעיניו הירוקות. ׳ניק חמוד׳ המחשבה חלפה בראשה והמשיכה קדימה. דלת עשרים ואחת במרחק כמה מטרים מהם נפתחה, וקאי יצא ממנה בהליכה מהירה.
״יש לי תחושה רעה.״ הודיע.
ניק גיחך ונשען על הקיר הימני כשידיו משחקות זו עם זו. ״איזה מגניב, גם לפייג׳ יש תחושות, ממש אחים.״
קאי נאנח בדיוק כשפייג׳ גלגלה את עיניה.
״רואים? אחים.״ אמר ניק וצחק.
״לא נו, ניק, תהיה רציני רגע.״ אמר קאי ונשם עמוק, ״אני לא מצליח לשמוע כלום כשאני ככה אבל מישהו מתקרב. מישהו עומד למות?״
לקחו לפייג׳ בערך שתי דקות להבין שהוא מדבר אליה. ״מה? אה, לא, לא, אני לא רואה כלום.״
קאי נאנח שוב והוריד חולצה, פייג׳ לא התרגשה, הם ראו את קאי הופך לזאב מספיק פעמים. בדרך כלל ליד הבנות הוא לא הוריד את הבוקסר ונתן לו פשוט להיקרע, אחר כך הוא היה רץ לחדר שלו ומשתנה שם חזרה לאדם. היא לא יכלה להכחיש שקאי נראה טוב אבל היא לא הייתה מאוהבת בו. ׳מעניין מתי קאי הפך לזאב פעם ראשונה, זה בטח מלחיץ, מה חושבים ברגע כזה?׳ שאלה את עצמה. קאי בינתיים הוריד מכנס והתכופף על ברכיו, ראשו מושפל לרצפה.
״הכול טוב, בן אדם?״ ניק שאל כשקאי פלט נהימה קצרה, גופו התמלא בשיערות כהות ארוכות וכשהוא הרים את ראשו, הוא כבר היה זאב גדול ויפה. פייג׳ עשתה חצי סיבוב אחורה – כי זה הרגיש לה נכון – בקצה המסדרון עמדה ילדה, בלונדינית, רזה ובגובה ממוצע. זאת הייתה ונוס, עיניה פעורות ומביטות בקאי באימה.
״שיט.״ לחש ניק, הוא עשה צעד וחצי אליה כשהיא צרחה ורצה לקומה הראשונה. ניק הסתכל על פייג׳, זאת הנהנה באישור והוא נשם עמוק. הניבים שלו יצאו כמו בכל פעם שהשתמש בכוחותיו, והוא התחיל לרוץ במדרגות במהירות מטורפת. קאי הזאב מיד אחריו, ופייג׳ ההמומה מדדה אחריהם. היא חלפה על פני כמה מלאכים שהתנהגו כאילו הכול בסדר, הרבה חדשים גילו בצורה איומה שהם במחנה ליצורים על טבעיים. ילדים צורחים ובורחים זאת שגרה.
כשפייג׳ הגיעה אל הדשא, ניק תפס את ונוס והיא השתוללה, צרחה וניסתה להשתחרר, מבוהלת מהניבים ומקאי הזאב שעמד מולה ונהם כל כמה שניות.
״מה קורה פה?״ היילי הגיעה בריצת ערפד מהעצים, תוך כדי שהיא מוציאה מהכיס שלה ממחטת נייר.
״ונוס ראתה את קאי משתנה לזאב ואת הניבים של ניק.״ ענתה פייג׳ בשקט. ׳בבקשה תגידי לה להירגע, היילי, תעזרי לי למנוע מוונוס לברוח, לספר הכול ולהיכנס למוסד פסיכיאטרי, מתחננת׳ חשבה בראשה. היילי התקרבה אל ניק שלא השקיע יותר מדי מאמץ בלתפוס ילדה רזה.
״ונוס,״ אמרה היילי בקול מלטף, ״תפסיקי להשתולל, תפסיקי לצעוק, תהיי סבלנית ותני לנו להסביר מה קורה פה. בסדר?״
פייג׳ הרגישה עייפה, ודי מסחוררת. הקול של היילי נשמע כל כך יפה ועדין, עד שהיא לא הצליחה לשלוט בעצמה ופלטה המהום של כן. ונוס הנהנה, ניק שחרר אותה. היא התיישרה ושתקה, מחכה להסבר. היילי התרחקה ממנה, הצמידה לאפיה את המחחטה והעיפה מבט אל פייג׳, ״תורך.״
הרגליים של פייג׳ הרגישו קפואות בעודה צועדת אל ונוס. היו מקרים של ילדים שברחו אחרי שנודעה להם האמת, וכולם התאבדו או נכנסו למוסד פסיכאטרי. פייג׳ לא רצתה שיקרה אותו דבר לוונוס או לרומן, ממש לא.
״את נמצאית במחנה ירח,״ פתחה פייג׳, ״מחנה לנוער שונה מהשאר. המחנה מלא בנערים שלהם יש יכולות שאין לאנשים ממוצעים. למשל קאי, יש לו את היכולת להפוך לזאב. וניק הוא ערפד. אני מתי פעם-״ פייג׳ נעצרה כשקלטה שהמבט של ונוס נהיה מבולבל ומפוחד הרבה יותר.
״אחלה עבודה את עושה.״ מלמלה היילי ונאנחה, קצת מתנדנדת. ״לקרוא לקארי?״
״לא!״ פייג׳ אמרה במהירות. כולם התנהגו לפייג׳ כמו לילדה חסרת אונים בגלל שהיא מתה פעם, זה עצבן אותה. ״אני יכולה לבד, רק תנו לי להמשיך. ונוס, את במחנה ירח-״
״אמרת את זה כבר!״ ניק העיר מהצד. פייג׳ נאנחה.
״סתמו, ותנו לי לדבר!״ אמרה בכעס וחזרה לחייך אל ונוס, ״את שונה, ונוס, תמיד היית. אני יודעת שאת יודעת. זה הפחיד אותך להיות שונה, נכון? בגלל זה ניסית להיות מקובלת וכמו כולם.״
ונוס הנהנה. ׳מעולה׳ חשבה פייג׳, ׳עובד. רק לא לפשל עכשיו׳.
״אבל פה זה אחר, לא?״ שאלה פייג׳ בקול הכי רך שלה, ״פה את מרגישה בבית. פה את מרגישה שכולם מבינים אותך. את מרגישה שונה אבל בקטע טוב. את מיוחדת, ונוס, את לא סתם ילדה רגילה.״
ונוס נראתה מאמינה, כל מילה שלה פגעה בול. פייג׳ עזרה לזומבים במחנה, היא נהייתה רגישה ואמפתית.
״כולנו מיוחדים. לכולנו יש יכולות. גם לך ולרומן יש. אני אחיה לנצח, למרות שמתי פעם, ממש ממזמן, במלחמת העולם השנייה. התמזל מזלי, חזרתי לחיים, ועכשיו אני אחיה ככה לנצח. קאי הוא זאב, ראית את זה בעצמך, הוא יכול להפוך חזרה לאדם אבל הוא יהיה עירום. ניק, היילי ודמיאן ערפדים, יש להם יכולות. אוטיס פיה, פיה זכר. אלה מלאכית, ונואל היא בת אל, במקרה הזה בת האל לוקי. קארי היא בת אלמוות, כמוני אבל היא לא מתה פעם. יש גם סירנות במחנה, ועוד בני אלים של אלים אחרים. את מצליחה להבין?״ שאלה פייג׳ בעדינות, כאילו דיברה לילד בן ארבע. ונוס התיישבה על הדשא. היילי התיישבה גם היא רק בגלל הסחרחורת, ניק התיישב תוך כדי שהוא מציק לקאי הזאב שנשאר עומד, ופייג׳ התיישבה אחרונה.
״רומן-״ ונוס לקחה נשימה עמוקה.
״רומן לא יודע כלום, אבל נסביר לו. את יודעת שאנחנו לא משקרים, ראית את זה.״
״אני-״ ונוס התחילה להשתעל. ניק טפח לה על הגב בעדינות.
״את מעמיסה עליה, פייג׳.״ לחשה היילי מהצד, ״ונוס, תעלי לחדר ותלכי לישון במיטה שלך.״
ונוס הנהנה, נעמדה וצעדה אל החדר. קאי הזאב התקרב אל חתיכת הנייר שהיילי הפילה מהסחרחורת וקירב אליה, היא העיפה לעברו שמץ של חיוך והצמידה לאפיה שחזר לדמם.
פייג׳ הרגישה מסוחררת, וכאילו הכול יותר מדי. היא נעמדה והספיקה לעשות רק כמה צעדים לפני שצנחה אל הקרקע והחושך.