מחשבות- פרק 2

ארגנתי את השולחן עקב האירוח של נטשה לבוקר. זה היה יום שבת חופשי, בלי לימודים או שעת בוקר מוקדמת למדי. הזמנתי את נטשה לארוחת בוקר חגיגית של פנקייקים ומיצי תפוזים. גם הבית היה חופשי רק לשנינו ולחתולה הג'ינג'ית שלי פאפי, כי אחי הגדול טומי הלך לשחק בקלפים עם חבריו כמו שהוא תמיד עושה בימי שבת. והוריי הלכו לסביי, מכיוון שזה היום הפנוי היחיד של הוריי לטפל בסביי.
היום פאפי התנהגה מוזר מתמיד, היא התרחקה ממני בבהלה, וכל פעם שהסתובבתי אליה היא רק רצה לחדר הקרוב ויללה בפחד. זאת הפעם הראשונה שזה קרה לה, מארבע שנים שהיא אצלנו בבית.
השעה הייתה אחד עשרה, קומתי בכלל בעשר. בקושי חצי לילה הצלחתי להירדם, רעשים נוראיים של ניפוצי זכוכית נשמעו. בבוקר גילינו שכל המראות שבורות. אם משפחתי ואני לא היינו מתעצלים לקום מהמיטה, אולי היינו יודעים למה כל המראות שבורות. אימי מסיקה שזאת פאפי, אבל אין סיכוי שפאפי יכולה לשרוט ככה, ועוד זכוכית.
דפיקה נשמעה בדלת.
בטח נטשה, אמרתי לעצמי. הסתרקתי פעם אחרונה ופתחתי לה את הדלת. היא באה מלכותית, עם שיער חלק שהיה נראה שעבר מחליק, עם ג'ינס קצר של מותג, וחולצה ורודה בצבע ורוד. היא לבשה גם נעליים שטוחות, (די נדיר לה) אך נקיות לחלוטין. היה נראה שהיא הרגע קנתה אותם.
"שלום קטיה," אך היא לא סיימה את המשפט. היא צרחה באימים ונרתעה ממני מאוד כשבאתי לחבקה.
"מה קרה?" שאלתי בבהלה.
'העיניים של קטיה, מה קרה להם? ידעתי שהזקנה הזאת קיללה אותה.'
"היי, היא לא קיללה אותי, אני בטוחה בזה." אמרתי בכעס ולא הבנתי למה היא דיברה עליי בגוף שלישי.
היא נבהלה יותר.
"קטיה, לא אמרתי שום דבר עכשיו. על מה את מדברת? ולמה העיניים שלך צבועות בזהב? זאת מתיחה? כי די זה לא מצחיק."
"העיניים שלי צבועות בזהב?" עכשיו גם אני נראיתי חיוורת. "ושמעתי אותך, אל תעשי כאילו שלא."
נטשה הוציאה מכיסה מראה קטנה, מראת כיס. חטפתי לה את זה מהיד והבטתי בה.
ראיתי ילדה עם עיניים זהובות. בצבע זהב לגמרי. קפצתי מפחד והמראה נפלה מידי.
"טוב לא נורא גם ככה היא עלתה חמש שקל." אמרה נטשה והרימה את המראה מהרצפה.
"העיניים שלי.. זהובות?" הבטתי בנטשה כמו בתקוותי היחידה.
"כנראה.. הזקנה עשתה משהו."
"הזקנה אולי גם עשתה שאני.." שיחקתי בידיים שלי. נטשה חיכתה שאסיים את המשפט.
"נו, מה?" שאלה נטשה במתח.
"שאני קוראת מחשבות?"