מיוחדת- פרק 2
עבר יום, יומיים, ולאט לאט התרגלתי אליו, אל תומס.
אבל לא יכולתי לדבר איתו.
"מה את חושבת עליו?" שאלה אותי אנה כשבאתי לבית הספר.
"אממ.. הוא בסדר" עניתי באדישות.
"מה זאת אומרת 'בסדר'?" אנה שונאת אנשים אדישים "אל תהפכי לאדישה!"
"סליחה, אבל למה את כל כך רוצה שיהיה לי חבר?"
"כי היה לך רק פעם אחת חבר!"
"אני לא חייבת שיהיה לי חבר!" השתגעתי מדבריה
"שיהיה.." היא התבאסה והלכה לחבר שלה.
נכנסתי לכיתה,
תומס היה היחיד בכיתה,
כולם היו בחוץ,
זה הרגע,
אני אזמין אותו אליי,
אבל אני לא יכולה להזמין אותו סתם ככה,
לא דיברנו אפילו,
אני צריכה להתחבר אליו,
"היי" הוא הקדים אותי.
"היי" חייכתי אליו
"אז.."
"אתה משתלב בכיתה?" שאלתי אותו בנחמדות.
"אממ.. זה רק היום השלישי שלי, אני עוד אפציץ" אמר
'מה זה אפציץ?' חשבתי לעצמי
'מילה מוזרה..'
"טוב, אז.." קטע את מחשבותי
"אתה טוב במתימטיקה?" פלטתי.
"אממ.. כן.." גמגמם.
"אז אתה יכול להסביר לי משהו בשיעורי בית?" שאלתי אותו.
"סבבה" אמר בקוליות.
קיוויתי שיהיה צלצול והיה צלצול.
"יש צלצול אז בא לך לבוא אליי הביתה אחרי הלימודים?" (בגלל זה רציתי שיהיה צלצול)
"טוב.." אר ולא הבין מה אני רוצה ממנו..
-ההמשך יבוא-
תגובות (3)
אהבתי
תודה:)
זה ממש יפה, אבל רצף האירועים עדיין מהיר מדי..
נסי להכניס תיאורים כדי לעבות את הסיפור מעט וליצור אצל הקוראים תמונה ברורה של הסיטואציה.
אני בתור קוראת לא יודעת איך תומס נראה, ומאוד קשה לי לראות אותו לבד בכיתה או משהו כזה.