מישהו מעולם אחר- פרק 6

"תודה" הנער ענה לה. היא הייתה מובכת נורא והסמיקה כל הדרך שהגיעו לרחוב שליד ביתו, שם היא ראתה אותו שוב. "שלום" היא אמרה לו לבסוף.
"שלום ,את צריכה עזרה ?, אני מצטער שלא שאלתי קודם לכן"
"כן תודה"
אחרי דקה שקטה של הליכה הוא שאל לבסוף ," אז מה שמך?"
סוזן הרהרה אם כדאי לבטוח בו לבסוף ענתה "סוזנה קלומברייק , קרא לי סוזן, מהו שמך?"
"פארי מג'ייקוב, בואי נעשה דבר כזה… את שואלת אותי חמש שאלות ואני שואל אותך חמש שאלות , מסכימה?"
"אכן, אני אתחיל, אתה יודע קרוא וכתוב?"
"לא. את יודעת?" הוא הסמיק כשאמר את זה, כאילו הוא התבייש בזה, למרות שזה היה נורמלי.
כן. בן כמה אתה?"
"17, ואת?"
"16, למי אתה מיועד?"
"לא יודע, אבל זו אישה שהנסיך אוהב, הסתבכתי… למי את מיועדת?"
"לנסיך…. הסתבכתי" ואז הם צחקו. רק עכשיו היא שמה לב שהוא הוא הסמיק.
"טוב , יש נערה שאתה אוהב?, לא האישה שאת מיועד לה"
"לא" אמר והסתכל עליה. " חברך כאן, הוא האדם שאת מאוהבת בו?"
"לא, אין מישהו שאני אוהבת אותו…, השאלה האחרונה והחביבה, יש לך הורים?"
"כן , לך יש הורים?"
היא היססה לפני שאמרה ,לקחה נשימה עמוקה וחשבה הרבה לפני שדיברה, כנראה שפארי שם לב לזה ולכן שאל שנית" את יתומה?" הוא שאל את זה בקול רך ומלטף. היא החליטה לספר "אני יתומה באיזה שהוא מושג , אבי מת ואימי היא כמו אוויר, לא עבורי אלא עבור עצמה" פארי אזר אומץ ועשה משהו שלדעתו היא הייתה זקוקה לו. גם סוזן חשבה שהייתה זקוקה לו. הוא החזיק לה את היד לשנייה. היד שלו הייתה חמה ומלטפת, זו הייתה מחווה מקסימה, שעזרה לה מאוד, אולי גם הוא יהיה ידיד טוב שלה, אולי יש לה עוד סיבה לחיות. "יש לי רעיון אני ישאל אותך רק עוד שאלה אחת אחרונה, בסדר?"
"טוב"
"את שותה?"
"לא, אתה?"
"לא" אמר והסתכל עליה שנית, בעיניו היה ניצוץ, סוזן אהבה את הניצוץ הזה.
"טוב נגמרו השאלות ונגמרה גם הדרך, אז להתראות…" הוא אמר.
"להתראות" היא ענתה לו והמשיכה בדרכה. הוא המשיך להסתכל עליה כשהיא הלכה.
"בוא ,הנה הבית שלך, אני ידבר עם דניאלה, אתה תלך למיטה" היא אמרה לג'ייק. היא פתחה את הדלת והסבירה לאמו את הכל, חוץ מהחלק שבו הוא נישק את המלכה. היא החליטה שעדיף שאף אחד לא ידע.
היא הלכה לביתה וכאשר נכנסה בדלת אמה זינקה עליה וחיבקה אותה חזק נורא . " מדוע איחרת?!" היא צעקה עליה. "אני התעכבתי קצת בחזרות לחתונה ואני ממש עייפה, לילה טוב, אהה.. רק רגע אני צריכה להביא לך משהו, הנה , המלכה שלחה לך מכתב והיא מסרה שתפגשו ליד חנות המרפא של פרגאו אני לא יודעת יותר מזה. לילה טוב…" היא ניסתה לסיים את זה כמה שיותר מהר .
סוזן עלתה במדרגות הבית לחדרה, נכנסה לחדרה והחליפה את השמלה הכחולה בכותונת בצבע שמנת , שמעוטרת בחוטי זהב דקים ופייטים בסוף הכותונת. היא נכנסה למיטתה ולא הצליחה להירדם, היא ניסתה לעצום את עיניה והיא עדיין לא נרדמה. היא כל הזמן נזכרה בג'ייק הולך ושותה. יכול להיות שמשהו קרה לו, יכול להיות שהוא פגש נערה והתאהב בה, יכול להיות שגם החיים שלו הם כמו החיים שלה, יכול להיות שהוא סובל מכל שנייה שהוא צריך להיות עם אהובתו וכשהם נפגשים הוא מרגיש כמוה , הוא מרגיש שיש לו סיבה לחיות. ואז היא נרדמה.
*
נורה- אימא של סוזן הסתכלה עלייה כל הזמן רק כדי להיות בטוחה שהיא ישנה לגמרי. ואז היא קראה את המכתב.
*
פארי חזר לביתו.
"איפה היית כל הזמן הזה?!" אימו שאלה בנוקשות.
"סתם הסתובבתי…."
"אחרי שעת העוצר?, קדימה בטוח יש סיבה טובה…., כמו איזו בחורה…"אמר אחיו הגדול.
"אין שום בחורה… רק עזרתי למישהי.."
"אני יודע מי זאת המישהי הזאת, זאת המישהי שאתה תמיד מסתכל עליה כשהיא חוזרת מהארמון, התאהבת במשרתת…. בטח שעזרת לה, עזרת לה להעסיק את פיה… נכון?"
"האם זה נכון? האם בגדת באשתך לעתיד?"
"לא אני לא בגדתי בה , אימא מה אני נראה לך פרחח?, אני בכלל עזרתי לילדה, לא למשרתת, עזרתי לה עם החבר שלה הוא קיבל מכה ברגל , עכשיו אני יכול ללכת לישון?"
" אז אתה לא מכחיש שאתה מאוהב במשרתת" אמר לו אחיו.
פארי כל כך שנא אותו. הוא מנסה תמיד להרוס כל דבר, להקשות אותו. לגרום לו להיות יותר רציני ממה שהוא באמת.
"אני לא מאוהב במשרתת, אני מאוהב ב…."
"ב…?" שאל אחיו.