מישהו ששינה לי את החיים פרק 2

6:30
התעוררתי בבהלה כולי מזיעה, עדיין שמעתי את המנגינה והריח הנפלא עדיין היה באוויר ונזכרתי בו, נזכרתי בנשיקה, נזכרתי בשפתיו, נזכרתי במילים שלו אוף זה כבר הפעם השנייה בשבוע שאני חולמת עליו, מי זה? מי היה לוקח אותי? מתי ואיפה ניפגש שוב? די כבר זה רק חלום תרגיעי ומיד!!
אני מסתכלת בשעון פאק השעה כבר 6:30 אני מאחרת, באתי לקום מהמיטה והנה כבר אני שומעת את הצעקות של אמא "אדל קומי כבר מאוחר, יש לך בית ספר"
ובתגובה לצעקותייה השבתי לה בחזרה "כבר קמתי ולא צריך לצעוק על הבוקר"
הנה עוד בוקר שגרתי, מקלחת, התארגנות לבית ספר, קצת צעקות על כך שאני מאחרת, ארוחת בוקר וכדור(כן אני לוקחת ריטלין).
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
8:00
פאק מזל שהגעתי הפעם בזמן, אני מתיישבת במקום שלי ליד החברה הכי טובה שלי(רבקה) וכמובן ברכת הבוקר טוב המיוחדת שלנו והנה אנחנו סופרות לאחור …,10,9,8 והנה המורה אסתר מגיעה, המורה אסתר היא המחנכת שלי ואף אחד לא סובל אותה במיוחד לא אני ורבקה, "בוקר טוב תלמידים, אני שמחה לראות את כולם, אני יודעת שיש בעיה והיא הצפיפות בכיתה אני והרכזת(איריס) פועלת בנושא זה, אך היום יצטרפו אלינו שני תלמידים חדשים, אביגיל ואוראל"
אני ורבקה צחקנו בשקט על אסתר, היא מסוגלת להפוך בוקר נפלא לנוראי וזה מה שהיא עשתה עכשיו, לפחות לרוב הכיתה.
תוך כדי שאנחנו צוחקות רבקה אומרת לי "אדל תסתכלי על החדש איזה חתיך הוא"
אני מסתכלת עליו והנשימה שלי נעצרה, נער בן 16 שרירים בידיים, עיניים בצבע אפור, שפתיים מושלמות(הן נראות כאילו לקחו עיפרון ושרטטו אותן) ושיער שחור, שחור כמו עורב.
זה הוא, ההוא מהחלום שלי אני לא מדמיינת, די צאי מזה, הרי זה לא יכול להיות! שקעתי במחשבותיי.