מישהו ששינה לי את החיים פרק 6 ורק בסוף תקראו את רציתי להוסיף ( הוא לא קשור לפרק זה סתם שאלה להמשך)

ראיתי שם את אוראל בוהה באוויר ידעתי שמשהו מסריח כאן בעצם רגע חכי יכול להיות שהוא סתם פה, אבל איך? לפני שנייה הוא ישב שם עם כולם בספסל טוב החלטתי שלפני שהוא ישים לב אלי ללכת לשירותים שבפארק הסתכלתי במראה לראות איך אני מסודרת, החלטתי להסתדר מחדש, אספתי את שערי השטני לצמה רופפת, חיזקתי את האודם והרימל וחזרתי בחזרה לאגם.
לא ראיתי שם אף אחד אוראל נעלם ואהובי לא היה שם(למרות שאני בטוחה שאני מדמיינת ושאני משתגעת) ישבתי על שפת האגם, הורדתי את הנעליים ושמתי את הרגליים במים, וואי המים האלה קפואים, תחושת רוגע החלה להתפשט בתוכי, האגם היה בצדו השני של הפארק רחוק מאיפה שכולם יושבים ולכן בשעות האלה שרר בו שקט, ישבתי לי רגועה ונינוחה וחשבתי: איזה נעים וממכר השקט הזה, חשבתי על אדל הישנה שלא הייתה יוצאת, לא הייתה מעשנת ושותה, לא היה אכפת לה מבנים, אדל שהייתה אוהבת את השקט הזה, שלא היה אכפת לה מהמראה החיצוני שלה, אדל הביישנית שהיה אכפת לה רק מהלימודים ומהמשפחה שלה ומהחברות הטובות שלה וכל היציאות והדברים האלה הגעילו אותה, חשבתי איך זה שנהפך המצב ונהפכתי לכזאת שיוצאת, מעשנת ושותה, שאכפת לה מבנים ומהמראה שלה, השוותי בין אדל הישנה לבין אדל החדשה והבנתי שאני מתגעגעת לאדל הישנה ושאני רוצה לחזור להיות אדל הישנה , לא לא מה פתאום שלא תעזי לחשוב על זה, אדל הישנה הייתה תמימה, פגיעה יותר ודאגה לכולם חוץ מלעצמה, אז לא מה פתאום כבר עדיף לך להישאר ככה בתור אדל החדשה. בזמן שאני חושבת לעצמי שמעתי מישהו אומר לי "אהובתי"
זיהיתי את הקול שלו, הקול הזה שגרם לי צמרמורת בגוף ישר קמתי בקפיצה הסתובבתי וצעקתי עליו "אני לא אהובתך עוף מפה דניאל"
*סטופ*
אמא שלי: בת 40, בערך בגובה שלי (כן היא נמוכה זה גנים), עיניים חומות דבש, שיער חום עם גוונים, שמנמונת כמו דובי- דובי טאטאו (כינוי שלי ושל אמא שלי), רוב הזמן מעצבנת, אבל תמיד דואגת לי ולאח שלי, היא יודעת עלי הכל אבל הכל לא משנה מה קורה היא תדע והראשונה שתעזור לי(חוץ מדבר אחד שמבחינתי לא נחשב), היא זורמת איתי ברוב הדברים, היא לא פרימיטיבית אלא היא חופשיה איתי בכל הנושאים.
אבי: בן 15.6(הוא נראה יותר, בגלל הגובה שלו והמראה שלו הוא נראה בן 17), עיניים חומות, השיער שלו שחור, גובה 1.75, רזה כמו מקל, יש לו 21 חורים בגוף: 2 עגילים בטבור, הרחבה+ 3 חורים+ הליקס+טרגוס באוזן ימין, 5 חורים באוזן שמאל, עגיל בלשון, 3 עגילים בשפה התחתונה, 2 חורים באף+ ספטום ועגיל בגבה השמאלית.
דניאל: בן 16.6, בלונדיני, עיניים כחולות, גובה 1.70, רזה כמו מקל, טרגוס באוזן ימין, קעקוע של מפתח סול מתחת לכף יד שמאל.
דניאל זה האקס שלי, אוקיי הסיבה שבגללה נפרדנו: מ27/8/13 עד 27/8/14 אני ודניאל היינו זוג, היינו שנה ביחד ובדיוק ביום השנה שלנו הייתה מסיבת הקיץ הגדולה במוסד(מי שלא יודע המוסד זה מועדון), כמובן שהוא שתה ועישן וכמובן שלי הוא לא הסכים, הוא היה מאחורי ורקדנו צמוד צמוד ופתאום הוא העביר את היד שלו על האזור הפרטי(כן קצת מביך סליחה) נבהלתי והעפתי לו את היד והוא לחש לי באוזן "נו יפה שלי אני רוצה אותך, אל תדאגי סמכי עלי"
"זה לא שאני לא סומכת זה פשוט שאני עוד לא מוכנה"
הוא שם לי יד על הפה ולחש לי באוזן "שקט זונה, שנה שלמה אני מחכה לזה ואני יקבל את זה" והרים אותי לשירותים.
היה את מה שהיה ואחרי זה יצאנו, הלכתי לידיד הכי טוב שלי ופשוט בכיתי, ידיד הכי טוב שלי(קוראים לו אבי) נבהל ולקח אותי הצידה הוא שאל "מה קרה?" וספרתי לו הכל ולא הפסקתי לבכות, הוא ממש כעס ורצה להרביץ לדניאל אבל אני התחננתי לפניו שלא יעשה כלום והוא הסכים בתנאי שבאותו רגע הוא יחזיר אותי הביתה, הסכמתי לתנאי הזמנו מונית והגענו הביתה בשעה 3 בלילה, כבר הייתי עייפה מהבכי ולא הרגשתי טוב אז הוא הרים אותי במדרגות הכניס אותי הביתה שם אותי במיטה וכיסה אותי עם השמיכה באתי להגיד לו תודה אבל הוא עצר אותי ואמר "אין לך מה להודות לי גם את היית דואגת לי ככה ועל השאר נדבר כבר בזמן אחר."
עברו יומיים שבהם סיננתי את דניאל הוא בא אלי הביתה ואמא שלי פתחה לו את הדלת (היא לא ידעה מה קרה היא עד היום חושבת שסתם נפרדו בגלל ריב מטופש) הוא בא התחנן לסליחה ושנחזור כי הוא היה שיכור ולא ידע וכל החרטות האלה ואני רק אמרתי לו "דניאל זה נגמר, קח את הרסיס כבוד הזה שלך שנישאר ולך מפה לפני שאני קוראת לאבי" בהתחלה הוא לא הרפה אז לקחתי את הטלפון באתי לחייג לאבי, אז הוא אמר "טוב אני הולך אבל שתדעי שאני מצטער"והלך.
**חזרה למציאות**
אני "אני לא אהובתך עוף מפה דניאל" אמרתי כועסת ובאתי ללכת
הוא עצר אותי, לא נתן לי ללכת ושאל "לא התגעגעת אלי?" בפרצוף מופתע
אני "איכס לא למה נראלך?!?, אתה יודע מה לא מעניין עוף מפה" אמרתי בפרצוף נגעל
דניאל "את לא אוהבת אותי?" ועשה פרצוף נעלב
אני "ממש לא אתה דוחה אותי, איך אפשר לאהוב יצור כמוך?"
דניאל גיכך "חחחח ממש מאמין לך, אה ותזהרי" הוא הרים אותי ובא לזרוק אותי לתוך האגם.
צעקתי עליו "דניאל אני שונאת אותך תוריד אותי כבר, עזוב אותי"
דניאל "אני יוריד אותך אם תתני לי נשיקה, תגידי שאת אוהבת אותי ונחזור"
אני "לא, בחלומות שלך"
דניאל "אוקיי, את בחרת את זה"
פתאום שמעתי קול מאחורינו "אדל יפה שלי הכל בסדר?, הוא מטריד אותך?"
זה היה אוראל אוי כמה ששמחתי לראות אותו, לא יודעת למה שמחתי לראות דווקא אותו.
דניאל הוריד אותי ואמר לי "חכי פה, שלא תזוזי מפה" ואז הוא פנה לאוראל "לא לימדו אותך שאסור להתערב בין בני זוג, אני לא יודע מי אתה ולא מוצא חן בעייני שאתה קורא לחברה שלי יפה שלי, יאללה תתחפף מפה"
חברה שלו?? מי הוא בכלל שיעז להגיד את זה?? "אני לא חברה שלך דניאל אז תפסיק לשקר"
אוראל הסתכל עלי במבט שואל, הבנתי מה הוא שואל, אם להתערב? הנהנתי עם הראש ואוראל בתגובה פנה לדניאל ואמר "דניאל ככה קוראים לך נכון?, יש לך דקה לעוף מפה אם לא אתה מתעסק איתי ואם אתה לא מעודכן אז אני ואני אדל חברים"
אני פשוט הייתי בהלם ושתקתי ואז הבנתי מה אוראל עושה.
דניאל הסתכל עלי ואמר "אני עוד יופיע אני לא יוותר עליך בכזאת קלות, לא משנה מה את תהיי שלי"
ואז הוא אמר לאוראל "אתה לא מכיר אותי ואני יעשה הכל כדי להשיג את הילדה הזאת בחזרה, אתה עוד תשמע ממני ותראה עם מי הסתבכת, אתה לא מכיר אותי" והוא הלך.
התיישבתי בחזרה ליד האגם שמתי את הראש בין הברכיים ופשוט בכיתי.
אוראל ישב לידי ושאל "את בסדר?"
הזזתי את הראש לכיוונו וראיתי על פניו שהוא מודאג, עניתי "כן אני בסדר, אתה יכול להירגע" שיקרתי אבל רציתי להראות לו כאילו הכל רגוע
הוא לא נרגע ואמר "אני יהיה רגוע כשתגידי לי את האמת ולא תשקרי וגם כשתספרי לי מה הסיפור בינך לבין הדניאל הזה"
עניתי לו בעצבנות "אני אומרת לך את האמת ואני לא מספרת לך מה היה לי עם דניאל זה לא עיניינך" כן הייתי אכזרית אליו למרות שהוא עזר לי אבל מה אני יעשה שהייתי עצבנית
אוראל "עצבן תרגעי סך הכל אני דואג לך", הוא אמר את זה בקצת עצבים
אמרתי לו בפרצוף מתחנף פאפי כזה "סליחה אוראל, אתה עזרת לי ואני מוציאה עלייך את העצבים אני ממש מצטערת, תודה ואני לא מספרת לך כי זה סתם ואני לא מבינה מה יש לי לערב אותך שאתה אפילו לא מכיר אותי"
הוא ענה לי "ואם אני יגיד לך ש…"