מישהו ששינה לי את החיים פרק 7

הוא ענה לי "ואם אני יגיד לך ש…" ואז הוא נעצר והבעת עצב הייתה על פניו, אך היא התחלפה במהירות להבעת הפנים האדישה-רגילה שלו.
(אני) "אם תגיד לי ש…, תסיים את המשפט מה באת להגיד?"
הוא שתק והוציא קופסאת סיגריות מהכיס, לקח סיגריה והדליק.
(אוראל) "רוצה גם?"
(אני) "כן, תודה"
לקחתי ממנו סיגריה והדלקתי.
**שתיקה**
הגנבתי מבט הצידה(לכיוון שלו), הבעת פניו הייתה רצינית, כאילו הוא רוצה להגיד משהו אבל שוקל את המילים וכל הזמן הרגל שלו רעדה בעצבנות.
השתיקה הופרה כשהוא אמר-שאל "אם הייתי אומר לך שאני רוצה שנכיר, שנהייה ידידים טובים"
לא הייתי מופתעת ולא התרגשתי, אז למה הלב שלי דפק מהר?
עניתי "למה לא, בשמחה"

מנקודת מבט של אוראל:
כשהייתה שתיקה חשבתי: אילו רק יכולתי להגיד לה את האמת, לספר לה על כך שזה אני מהחלומות, על כך שאני לא יכול רגע בלעדיה, על איך שמהרגע הראשון שראיתי אותה התאהבתי בה, אבל ברגע שאני יספר לה אני יהיה חייב לספר לה גם על הצד הרע שבגללו אני פה, על כך שהיא בסכנה, על כל העולם שאליו היא נועדה שהוא נפלא אבל גם מסוכן, איך אוכל לספר לה על כך שהגורל שלה כבר נקבע מיום הולדתה, על הסוף המר ואם אני יספר לה על הכל ויגלו את זה היא תהייה בסכנה יותר גדולה, אני מעדיף לשמור עליה ולעמוד במשימה שלי ואני ימצא עוד איזה שהי דרך.
אמרתי לה שאני רוצה שנהייה ידידים טובים והיא הסכימה.
(אני) "אז ידידים טובים?"
(אדל) "כן, ידידים טובים."
(אני) "נו תספרי לי מי זה דניאל"
(אדל) "אקס" אמרה בפרצוף מצוברח
(אני) "אז מה הוא רוצה עכשיו?" אני יודע מה הוא רוצה ואני לא יתן לזה לקרות.
(אדל) "הוא רוצה שנחזור, אבל אני לא רוצה" היא אמרה בקצת עצבים
(אני) "מה קרה ביניכם שאת עצבנית עליו ולא רוצה שתחזרו?"
(אדל) "אוראל זה סיפור ארוך…"
ישבנו אחד ליד השני והתקרבתי אליה כך שיצא שישבנו ממש צמוד, פאק השפתיים האלה מושלמות כל כך, אני מת לנשק אותה, לא אוראל די תשלוט בעצמך!!
(אני) "יש לי זמן" אמרתי תוך כדי שהזזתי קצוות שיער שנחה על עינייה, וואי הריח שנודף ממנה של ווניל אוי אני מת על הריח הזה.
(אדל) "אוראל אני ילך, זה עדיף" היא באה לקום, אבל אני לא יכולתי לשלוט על עצמי ולא יכולתי לתת לה ללכת אז תפסתי את היד שלה, משכתי אותה אלי, הושבתי אותה עלי ונישקתי אותה.
הרגשות שלי געשו בי, אבל לא היה אכפת לי, היה אכפת לי רק ממנה.
התנתקתי ממנה כדי לנשום, הסתכלנו אחד על השני וואו העיניים הכחולות שלה כל כך יפות, הן כל כך סוערות כמו הים, חיבקתי אותה והיא שמה את ראשה על הכתף שלי.
אחרי כמה דקות
(אדל) "אוראל?" היא לחשה
(אני) "מה אדל?"
(אדל) "אוראל מה עכשיו? אני לא רוצה להיפגע, אבל אני לא רוצה גם שהרגע הזה יעבור" ירדו לה דמעות
לא יכולתי לראות אותה בוכה כמעט נשברתי אז נגבתי לה את הדמעות, (אני) "היי יפה שלי מזה למה את בוכה?" שאלתי בקול הכי שמח שיכולתי לגייס
(אדל) "כי אני לא יודעת כבר אני מבולבלת, אני לא רוצה שהרגע הזה יגמר, אבל אני לא רוצה להתאהב ולהיפגע, לא שוב" ושוב בכתה
(אני) "נראלך שאני יפגע בך?? אני אוהב אותך ולא ידעתי איך להגיד לך את זה, תפסיקי לבכות זה שובר אותי"
(אדל) "איך אתה אוהב אותי ואנחנו בקושי מכירים?" וניסתה להפסיק לבכות
(אני) "כי מהרגע הראשון שראיתי אותך (לא בכיתה אלא ברגע הראשון שידעתי מי המשימה שלי) הלב שלי דפק והוא רוצה אותך" אמרתי ונישקתי אותה נשיקה קטנה בשפתיים
(אדל) "אז מה עכשיו?"
(אני) "ממשיכים כרגיל, אם את תרצי אני ישמח שיהיה בנינו קשר במיוחד אם זה קשר רומנטי, אבל שתדעי שזה ביני לבינך אסור לך לספר לאף אחד, כי אני לא רוצה שיצאו שמועות ואני לא רוצה שאנשים יקנאו בי וירכלו, טוב?"
(אדל) "טוב"
יש מצאתי דרך להיות איתה, וואי איך אני מאושר!!!
אבל אני קצת מבואס ששיקרתי לה לגבי הסיבה למה לא לספר לאף אחד, האמת לא מעניין אותי אנשים שירכלו ויקנאו, אבל אם זה יגיע למישהו שאסור לו לדעת כל הסיפור נגמר והסוף המר מגיע ולכן חייבים לשמור את זה בסוד נו אוף!!!
אדל נתנה לי נשיקת פרידה ואמרה שהיא הולכת הביתה כי כבר שעה 1:30 ואני לא הסכמתי, אמרתי לה בטון טיפה מאיים "אם את הולכת לבד ולא נותנת לי ללוות אותך אני לא מדבר איתך בחיים!"
(אדל) "אבל אוראל אני פה עם האופנוע, לך יש בכלל איך ללכת??" היא שאלה בעצבנות
(אני) "כן אדל יש לי איך ללכת, יופי את עם האופנוע פה אז בואי אני ינהג את כבר עייפה וגם קצת שיכורה"
(אדל) "אני לא שיכורה, שתיתי כולה שתי כוסות וטוב נו תנהג, אבל אני חייבת להזהיר אותך פאפי עושה הרבה בעיות לזרים"
(אני) "קודם כל שתית יותר משתי כוסות אם את ככה שיכורה ומי זה פאפי?" שאלתי ועשיתי פרצוף לא מבין
(אדל) פאפי זה האופנוע שלי ושוב אני לא שיכורה"
(אני) "טוב מלאך אני לא יתווכח איתך עכשיו, אבל פעם הבאה אם תשתי ואני לא בסביבה זה הסוף שלך! בואי נלך לפאפי ונקח אותך הביתה" והרמתי אותה על הידיים לכיוון האופנוע.
"הגענו לפאפי הכרזתי, אוי ג'יזס אני לא מאמין שאני ממשיך בשטות הזאת וקורא לאופנוע פאפי"
(אדל) "שקט הוא שומע, סתם אני צוחקת איתך אל תקח רציני נראלך באמת שאני קוראת לאופנוע שלי פאפי?? טוב נו יאללה עלה בוא ניסע"
עלינו, התנעתי ונסענו, היא כיוונה אותי לאן לנסוע וכל הדרך היא חיבקה אותי ואני מת הזרמים האלה שעברו בי.
(אני) "הגענו"
(אדל) "אולי תעלה ותישן פה היום?"
(אני) "אדל לא נעים אמא שלך וכולם בבית" ממש אכפת לי אם יש מישהו בבית, אני מפחד שלא ימצאו אותנו ביחד ואז האסון, אוי נו אני חייב ללמוד להירגע
(אדל) "אז מה? הם ישנים, נו בוא נישן בחדר שלי, שנינו לבד, נו כבר ירע בוא לישון לידי"
(אני) "אהובה שלי אני …"