the one sitting next to you
אני אמשיך גם את רנסאנס אבל הייתי חייבת לכתוב את זה כי אחרת אני אשכח :)

מי אמר שזה לא קשור אחד לשני? הוא מת. 1

the one sitting next to you 06/08/2013 554 צפיות 2 תגובות
אני אמשיך גם את רנסאנס אבל הייתי חייבת לכתוב את זה כי אחרת אני אשכח :)

ריבר לונגטייל נכנסה למתחם האודישנים. מאז שהייתה קטנה כולם כבר הבחינו בכישרונה העצום.
כשהייתה בת שש ניגנה את יצירותיו של מוצרט, בגיל שתיים עשרה כבר ידעה באלפא כמעט כל יצירה של וויואלדי, מוצארט, באך, ובטהובן, ובגיל שלוש עשרה כבר הלחינה שירים ברמה של אמנים כאלו בעצמה.
באופן למידתה היה רק חיסרון אחד, היא לא יכלה ללכת לפי תווים, לא יכלה ללמוד לפי תווים, או בכלל לנסות לנגן כשתווים מול פניה. היא נגנה הכל לפי הזיכרון ומהסתכלות על מישהו מנגן או שמיעת מנגינה כבר ידעה לנגן את היצירה בעצמה.
אבל ריבר לא רצתה להיות פסנתרנית. היא עשתה הכל בשביל אביה, מגיל צעיר הייתה מודעת לכך שאביה חולה ויש לו סיכויים רבים למות. הוא אהב לשמוע אותה מנגנת ולכן היא הבטיחה לו שתנגן בשבילו לא משנה מה. הוא רמה שתלך ללמוד בבית הספר פרארטין (שלדעה הוא שילוב של פרארי ושל ניקוטין בגלל שכולם שם עשירים שמכורים לסמים….), ועכשיו כשהיא בת 18 והיא סיימה את בית ספרה בהצטיינות אם התואר " התלמידה בעלת הפוטנציאל הגדול ביותר להצליח בחיים " היא הולכת ללמוד בפרארטין, או יותר נכון להיבחן ללמוד שם. להתקבל לבית ספר כמו זה היה אחד הדברים הקשים ביותר שאפשר לנסות לעשות. הם מקבלים כל שנה רק תלמיד אחד לכל כלי נגינה.
היא נכנסה למסדרון ובה ישבו נערים ונערות בעלי כסף רב שיהירותם הייתה כה גדולה שריבר הרגישה אותה כבר כשנכנסה למתחם. עיניהם הבוחנות עברו עליה בלגלוג בגלל מראה המוזר לעומת מראם. כל הבנות לבשו בגדים בגוונים עדינים של ורוד, והבנים לבשו בגדים בגוונים כהים של כחול עם חליפה וחולצה מכופתרת.
לעומתם באה ריבר בעלת השיער השחור כליל ועיניים כחולות ירוקות שגעשו כים הסוער ובגדיה טוב, היא לבשה חולצה אדומה ומכנס שחור ומעל החולצה לבשה מקטורן שגם היא כמו מכנסה הייתה שחורה.
"ריבר לונגטייל" קראו ברמקול והיא הלכה אל חדר האודישנים.
בחדר היה פסנתר כנף לבן וארבע שופטים חמוצי פנים. ריבר הרגיע את עצמה וישבה על יד הפסנתר. היא שמה את ידיה על הקלידים והתחילה לנגן יצירה שכתבה בעצמה.
השופטים היו המומים, יצירתה נשמע כספר של אדגר אלן פה שקמה אל החיים באמצעות מוזיקה. המנגינה הייתה מסתורית, אפלה, מרהיבה בעצמתה. אחרי עשר דקות היא קמה מהפסנתר וקדה.
השופטים מחאו כפיים ושופטת בעלת פרצוף נשרי ושיער אפור אמרה "התקבלת בלי ספק" וחייכה חיוך מפחיד.
ריבר יצאה מן החדר כשחיוך מרוצה על פניה. היא הסתכלה וראתה שכל שאר הנבחנים ברחו. ריבר גיחכה ויצאה אל רחובות לונדון.


תגובות (2)

איזה מאגניב,קוראים לה בתרגום לעברית נהר ארוך זנב(בערך).
ממש אהבתי.
התחברתי לסיפור.
וגבי,אני מתגעגעת.

06/08/2013 06:05

אהבתי (:

06/08/2013 06:08
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך