מי כישף את הירח?

מי כישף את הירח?

הוא הזיז את החייל על לוח השחמט, הניע אותו. אלכס ברטוביץ' היה מהופנט, הוא הסתכל, צפה בהתרגשות על כל מהלך של חברו הטוב ליאו.
אלכס הסתכל על השעון שלו. "יפה, אבל אחי, לקח לך הרבה זמן" הוא אמר.
"אבל זה הרעיון. במשחק הזה צריך לחשוב. זה משחק המפתח חשיבה." אמר ליאו.
"אבל לקח לך 40 דקות לחשוב ולבצע את המהלך הזה, אתה רק הזזת 'רגלי' פשוט!"
"נו, אז מה אתה רוצה?!" צרח ליאו, הוא הפיל את כל החיילים מלוח השחמט והלך.
"הקפטן" אמר אלכס ואז הוא הרים את הטון שלו: "הקפטן!"
ליאו המשיך ללכת.
"הקפטן!" צרח אלכס.

על הספינה הסינית המכוסה בעיטורים מפוארים של הדרקונים האגדיים מהמזרח הרחוק, שודדים העמיסו ארגזים ששוקלים חמש מאות קילו. זאת הייתה אמורה להיות עבודה קלה בשבילם, אך הם לא התאמצו כלל, הם ידעו שהם לא יקבלו כלום. שום פרוטה לא נפלה על שולחן הפונדק. רק משקה רום שהפונדקאי מזג לכוסות גבוהות מזכוכית, הוא היה נוהג לצחצח אותן ולנקות אותן כל ערב עם מטפחת צהובה שעליה היה מצויר הסמל של שנת הדרקון. לפתע, איש עם אקדח פתח את דלת הפונדק הקטן שהיה בספינה, היה לו כובע רחב- שוליים בצבע ירוק תפוחי ובגדים שחורים, הוא לקח כוס עם נקטר תפוחים קר וצונן, עם קוביית קרח גדולה ושתה את הנקטר בלהט. "של מי היה הרעיון שפונדק יהיה על הספינה?" שאל אחד השודדים בלחישה.
"לא יודע, אבל זה רעיון פשוט לא…"
משהו הסב את תשומת לבו של הפונדקאי משהו גדול שחור, שבלט מאוד, שהיה בכיס האחורי של האיש…….
"יש לך אקדח, בחור."
"נכון," אמר האיש ושלף את האקדח.
"ואתה צריך לשלם, אתה יודע את זה?" לחש הפונדקאי, ידיו רעדו, הוא הזיע, היו לו סנדלים חומים וישנים עם רצועות גדולות, מכנסיים קצרים וזקן לבן.
שודדי הים ששהו בפונדק שרו את שיר שודדי הים המפורסם:
"רום, רום, רום, רום,
שודד ים מתי תקום?
עכשיו זה לא הזמן לנום, עכשיו שותים כאן רום!"

"הרעיון הזה- להקים פונדק בספינה הוא ממש לא רעיון טוב! תראה איזה בלגאן יש פה!"
"זה לטובת השודדים, להנאתם…"
"תכף תגיד לי שנראה היום גם שקיעה לבנה."

"עם עולמות של כסף, כוח ושלטון יש נאומים וטקסים וקרנבליים וחגיגות שמחה. אז.. דברים מוזרים קורים גם בספינה שלנו."

לילה שחור, 9 שעות עברו.
ליאו הזיז את הפרש הלבן שלו על לוח השחמט, הים היה סוער, היו גלים סוערים, סוחפים ולילה מלווה בברקים וברעמים.
ניצוץ כוכב על ידי זהב ומלאכה פראית.
זוהר ירח על חוכמה ועל היכולת לסבול, עוגמת נפש, שכזו לא נראתה מעולם.
"שלום" אמר הירח, "אתה משחק כאן לבדך, ילד?"
"כן" אמר ליאו.
"מלאכה כבדה על ספינתכם. מכשפה עם גלימה שחורה מחזיקה איש חום עיניים דבש, זהב טהור עם ברדס שחור ומסיכה כבדה. ספינתכם מקוללת. מהר וספר לקפטן שלכם!" אמר הירח.
"מה?!" אמר ליאו, "איך בדיוק הגעת למסקנה הזאת, אם אתה מופיע רק בלילה?"
"תביא לי בבקשה את הלוח המגנטי- האלקטרוני הנועד להמחשה אווירית ואסביר לך" אמר הירח.
"אין זמן להסברים, אתה אומר שמכשפה ואיש עם ברדס שחור קיללו את הספינה הזאת" אמר ליאו, כולו נדהם, לחייו אדומות ופניו לבנות, עיניו הכחולות קפאו, שערו השחור זהר וניצוץ של הלם מהול בקסם עבר בגופו עם צמרמורת שעברה בגבו.
"עם בקבוקים כחולים, כוס, מטה ותכשיטים. קיללו. קיללו את הספינה" אמר הירח.
"הם עדיין על הספינה? רגע אחד, הכל מתחבר לי ממש כמו פאזל. יכול להיות שזה היה האיש שנכנס לפונדק הספינה עם כובע רחב שוליים ובגדים שחורים?…. אבל לא היה לו ברדס."
"עדיין, יכול להיות שזה הוא."
"אני לא יודע, מר ירח. דברים מוזרים קורים בספינה הזאת, יש פונדק על הספינה, שמעתי על שקיעה לבנה שאפשר לראות רק מהספינה הזאת. הכל כאן מוזר ולא הגיוני."
"אין שקיעה לבנה." אמר הירח, "וחוץ מזה, אם לא שמת לב, כבר שקעה השמש."
לפתע, ליאו איבד את הכרתו.

בלילה, בלילה, כשכולם ישנו, מכשפה אחת ואיש עם בגדים שחורים קפצו וצללו אל תוך המים, שחו והירח צרח. הוא קיבל צבע אדמדם בלחייו.
המכשפה שחתה עם האיש עם בגדיו השחורים, לפתע המטאטא שלה נשמט מידה והירח שינה את צבעיו עד שהגיע לצבע השחור והכל היה חשוך.

אי שם באפלה, ליאו פקח את עיניו, קם על רגליו, כמה דקות לפני שהמכשפה ברחה מהספינה וצרח: "מי כישף את הירח?"

זאת עדיין חידה לא פתורה, עד היום אין אור ירח בממלכת החכמים. מה קרה עם ליאו?- אף אחד לא יודע,- אפילו לא אני.
אני בעצמי לא יודע איפה אני נמצא עכשיו, לאחר ביקור קצר בספינה, ראיתי רק חושך מוחלט.

אולי אם נבקש בנימוס מהירח,
שינסה להאיר שוב באור זורח
את ממלכת החכמים
אולי אז הוא היה מסכים.