מכשפי העולם האחר – פרק 2

רכבתי במהירות לפארק הפתוח של סיאטל, תוך כדי הרכיבה חשבתי לעצמי, מי צריך עזרה? ויותר מוזר, מי צריך עזרה ממני? אף פעם לא היו צריכים ממני עזרה, אני הילד שיושב בסוף הכיתה ומצייר
ציורים של טירות ענקיות, שבדרך כלל מתעלמים ממנו ולא משתתף בשיעורים. ממתי צריכים עזרה ממני?
כשהגעתי לפארק הבנתי שאני אצטרך לחכות הרבה זמן עד שאגלה מי זקוק לעזרה. הכניסה לפארק הייתה מלאה באנשים שרצו להבין מה קורה כאן וחששו שמשהו נורא עומד לקרות.
לפתע הרגשתי יד שהחזיקה את ידי ,משכה אותי מאחור והובילה אותי קדימה במהירות. למרות שלא רצנו כל כך מהר, הייתי לחוץ שהכל קורה מהר מדי. כאשר עקפנו את ההמון הצלחתי לראות את פני האדם שהוביל אותי. זאת הייתה נערה שנראתה בת גילי, בעלת שיער חום חלק שגלש על כתפיה, היא לבשה שמלה ירוקה קצרה עם ג'קט ג'ינס מעליה.
לבסוף היא עצרה, עזבה את ידי בפתאומיות והפילה אותי על האדמה, היא התחילה לצחוק.
"אתה בסדר? אתה נראה טיפה לחוץ" היא גיחכה. "אני ליאה, אתה היידר נכון?"
"את כתבת את המסר שלפיו הייתי צריך לבוא לכאן?" שאלתי בבלבול.
"אז קבלת את המסר בסופו של דבר! והם עוד דאגו שלא תשים לב, אנחנו צריכים אותך. דחוף. אני אסביר לך בדרך" ליאה השיבה ותפסה בידי שנית. הפעם היא הסתכלה עליי וסמנה לי שהיא עומדת לרוץ, סימנתי לה שאני מוכן ורצנו אפילו מהר יותר מקודם, למרות שהפעם הרגשתי בטוח יותר. ליאה אמרה שהם דאגו, מי זה הם?
היא נעצרה. הבטתי לאחור וראיתי שעברנו את השטח שהמשטרה גידרה כמקום שאסור להכנס אליו. הפניתי את מבטי קדימה ולא האמנתי למה שראיתי. מכתש ענק בגודלו ניצב לפנינו, הוא היה עמוק ורחב במיוחד. כשהבטתי לתוך המכתש הבחנתי ברצועות בד גדולות אשר סודרו אחת ליד השנייה, והן יצרו צורה של משולש. מאחורי המשולש עמדו שניי אנשים – נער אחד אשר נראה גדול יותר ממני ומליאה ונערה נוספת.